עֲתוּדָה
1, ש"נ, מ"ר עֲתוּדוֹת, כנ' עֲתוּדוֹתֵיהֶם,— מה שמוכן ומזֻמן אצל אדם לצרכיו, Vorrath; provision: כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנתי ואסיר גבלות עמים וַעֲתוּדֹתֵיהֶם2 שושתי (ישע' י יג)
1 מן עתד, בערב' עתידה عتيدة, כלי שאשה שומרה בו כל צרכיה מוכנים לה [בפרט בשמים ותמרוקים, נרתיק.]
2 כך הקרי והכתיב: וַעֲתִידֹתֵיהֶם, וכאן רגלים לדבר כי הקרי היתה קבלה בפיהם יען הכתיב הוא יותר דומה להמלה הרגילה עתיד ולא היה עולה על הדעת לשנותו למלה לא רגילה. ולכן יש לחשב כי בזמן הקדום היו אֹמרים באמת עתידה ואח"כ התחילו לאמר במשמ' זו עתודה, אך הכתיב לא זז ממקומו.