ש"ז, מ"ר עַתּוּדִים, עַתֻּדִים, עַתּוּדֵי, — זכר מן העזים,  Bock; bouc; he-goat: וארא בחלום והנה הָעַתֻּדִים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים (בראש' לא י). אילם חמשה עַתּוּדִים חמשה כבשים בני שנה חמשה (במד' ז יא). אילם חמשה עַתּוּדִים חמשה שם כג.  חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן וְעַתּוּדִים עם חלב כליות חטה (דבר' לב יד). למה לי רב זבחיכם יאמר יי' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים וְעַתּוּדִים לא חפצתי (ישע' א יא). חרב ליי' מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים וְעַתּוּדִים מחלב כליות אילים (שם לד ו). נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כְּעַתּוּדִים לפני צאן (ירמ' נ ח). tאורידם ככרים לטבוח כאילים עם עַתּוּדִים שם נא מ. ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילם וְעַתּוּדִים בם סחריך (יחזק' כז כא). הנני שפט בין שה לשה לאילים וְלָעַתּוּדִים (שם לד יז). לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עַתּוּדִים (תהל' נ ט). האוכל בשר אבירים ודם עַתּוּדִים אשתה (שם יג). עלות מיחים אעלה לך עם קטרת אילים אעשה בקר עם עַתּוּדִים (משלי כז כו). — בהשאלה, גדולי העם, תקיפיו, שריו: עורר לך רפאים כל עַתּוּדֵי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים (ישע' יד ט). בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים וְעַתּוּדִים פרים מריאי בשן כלם (יחזק' לט יח). על הרעים חרה אפי ועל הָעַתּודִים אפקוד כי פקד יי' צבאות את עדרו את בית יהודה (זכר' י ג). — ובתלמו': בשעה שתלמידין קטנים כבוש לפניהן דברי תורה הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה (בשם ר' שמואל בר נחמן, ירוש' ע"ז ב ח). לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה (חול' פד.). — ובסהמ"א: כאשר מצינו המלכות והמלכים והשרות והשרים נמשלו לפרות ולפרים כן נמשלו לעתודים ואלו העדים וכו' (דונש, תשו' והכרע' ר"ת, 22). — ואמר המליץ: חון על עניים ומרודים שמו עליהם גדודים וראה העתודים כל העולים על הצאן (ר' ישראל, ידידי רועי, ספ' הפזמונ', סז.).