°, עִתָּה, שנו"ז, מ"ר עַתּוֹת, עִתּוֹת, — בלשון הפילוסופ' נקודה של הזמן, רגע שאין לו אֹרך, שאי אפשר לחלק אותו, Zeitpunkt; moment; point of time: הזמנים שלשה חולף ועומד ועתיד ואף על פי שהעומד פחות מכל עתה שמתי העתה כנקודה (ר"י א"ת, או"ד א א). הפעל החולף נפרד מהעתיד בעתה וכו' אשר הוא הגבול בין שני הזמנים ועתה לא יתחלק כי הוא כנקודה במלאכת חכמת השעורים (הוא, הרקמה א). והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ ונשארה אדמתו שממה (הוא, חו"ה, הבחינה ג). ההקדמה השלישית שהזמן מחובר מעתות (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). ההקדמה השלישית הוא אמרם שהזמן מחובר מעתות רוצים בזה שהם זמנים רבים לא יקבלו החלוקה לקוצר מדותם (שם). כשתשים הדרך מדבקת יתחייב בהכרח התחלק העתה מן הזמן אשר הושם בלתי מתחלק וכו' וכן הזמן אצלם כמו שידעת מחובר מעתות לא יחלקו (שם). אלו נמנאו1 כל הנמצאות על יד התלמיד בעתת הזמן תהיה בריאת תמר בשתים עתות על יד האומן (עמנו', מחב' ב). שהזמן מחובר מעתות ר"ל הדעת האמתית בזמן הוא שהעתה אינו זמן ואינו מחובר ממנו כי יחס העתה אל הזמן כיחס הנקודה אל הקו וכמו שברבוי הנקודות לא יתחבר הקו ככה ברבוי העתות לא תמצא הזמן (אפודי, מו"נ א עג). ולזה תמצא שבבא יומם ימותו ברגע ובכמו שיעור העתה אשר יחלק הלילה לשני חציין שאינו בזמן אלא כמו שהנקודה בקו (רלב"ג, איוב לד לו). והעתה אינו נמצא בעצמו כי הוא תכלית העבר והתחלת העתיד (רש"ט, מו"נ ב, הקדמ'). והזמן ידומה שהעתה מחלק אותה בעבר ובעתיד ומשתף ביניהם (ראב"ד, אמו"ר 6). אבל העתה למה שלא ימצא בפעל לפי שהזמן עצמו בלתי נמצא בפעל וכ"ש בעתה וכו' ולזה יתחייב שיהיה העתה הראשון יחלוק הקודם והמתאחר (ר"ח קרישקש, אור יי' ג א א). מה שספקו על העתה בשאמרו כי העתה הוא אשר יחלוק בין הזמן הקודם מן המתאחר וכבר יהיה זמן קודם לעתה הראשון (ר"י אלבו, עקרים ב יח). משל בהויית האפרוח מן הביצה שעזיבת ההיולי צורת ביצה ולבישתו צורת אפרוח לא ימלט או הוא בעתה אחד או בשני עתות שבעתה א' נפשט ממנו צורת ביצה ובעתה אחד לבש צורת אפרוח ונמנע שיהי' בשני עתות שאי איפשר ב' עתו' סמוכות זו לזו אלא שיהיה זמן בנתים שאם אין זמן ביניהם אלף עתות יהיו כלם עתה אחד וכו' והתשבוה שהעתה אינו זמן אלא תכלית זמן והוא עצמו התחלת הזמן העתיד וכו' והעתה אינו מתחלק (ר"י קארו, תולדות יצחק, בראש', יא:). וא"א להיות עתה שתהיה ראשית זמן וכו' העתה שבה התחיל מציאות הזמן (ר"י אברבנאל, פי' בראש' ד"ה בראשית ברא). ואם אינו מהנמנע שימצא איש שלם בשכלו כל כך שיספיק בעתה אחת להנהיג דברים מתחלפים (שם, ד"ה וירא אליו יי'). כמו התנועות ההפכיות והנוטות והמתחלפות כפי המהירות בגלגל אחד ובעתה אחת (הוא, מ"א ג, חכמת שלמה שער ב). ויותר טוב היה שמיד יענם כדי שתהיה ההמלכה באותה עתה (שם יב ה). אחר כך אזכור מה שטענו מהזמן והעתה שהביאו בשמיני מהשמע גם כן (הוא, מפעל' אלהים ה א). ואמנם מפאת העתה אמרו אם היה הזמן הוה היתה שם עתה ראשונה אין לפניה זמן והוא שקר לפי שטבע העתה ומהותה אינו כי אם מה שהוא תכלית הזמן החולף והתחלת העתיד (שם). והוא (רסע"ג) מבטל ענין העצם והפרדי והרקות וחבור הזמן מעתות ומקיים מציאות החמר והצורה (שם ט ג). הנקדה מחברת הקו והעתה מחברת הזמן (ר"י אבן לטיף, רב פעלים כב). הרגע הוא העתה והעת הוא חצי העתה (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', העתים ה). שהנה העתה אין דבר יותר קטן ומהיר ממנה (ר"מ אלבילדה, ראש דעת ג ג, מה.). ובדרך צחות נאמר כי העתה שלהם והוא הרגע הקטן כמימריה הוא יהיה בעולם (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה מ, קיא::). אמנם בהניחנו המציאו' השופע תמיד לתנועה לא יתחייב מזה היות הזמן מחובר מעתות כמו שאמר זה החכם (נוה שלום א י, יב:)