1, עַתָּ (כתיב), עָתָּה, תה"פ של הזמן, — עכשיו, בזמן זה, nun, jetzt; maintenant, à present; now, at present: א) וְעַתָּה הנה אשתך קח ולך (בראש' יב יט). עַתָּה ידעתי כי ירא אלהים אתה (שם כב יב). עַתָּה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים (שמות יח יא). עַתָּה ידעתי כי ייטיב יי' לי (שפט' יז יג). עַתָּה ידעתי כי הושיע יי' משיחו (תהל' כ ז). עַתָּה הרחיב יי' לנו ופרינו בארץ (בראש' כו כב). אתה עַתָּה ברוך יי' (שם כט). — ואמר בן סירא: אל תאמר [מה] כי עש[י]תי חפצ[י] ומה עתה יעזב לי (ב"ס גני' יא כג). — ובנגוד לזמן העבר: כי במקלי עברתי את הירדן הזה וְעַתָּה הייתי לשני מחנות (בראש' לב יא). אביך הקשה את עלנו ואתה עַתָּה הקל מעבדת אביך הקשה (מ"א יב ד). צדק ילין בה וְעַתָּה מרצחים (ישע' א כא). ויאשם (אפרים) בבעל וימת וְעַתָּה יוספו לחטא וכו' (הוש' יג א-ב). וְעַתָּה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם (איוב ל א). — אחרי אז: עודני היום חזק וכו' ככחי אז וככחי עָתָּה (יהוש' יד יא). זה הדבר אשר דבר יי' אל מואב מאז וְעַתָּה דבר יי' לאמר וכו' (ישע' יו יג-יד). ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מֵעָתָּה (הוש' ב ט). — ובנגוד לזמן העתיד: אראנו ולא עַתָּה אשורנו ולא קרוב (במד' כד יז). הכף זבח וצלמנע עַתָּה בידך כי נתן לצבאך לחם (שפט' ח ו). עַתָּה תתן ואם לא לקחתי בחזקה (ש"א ב יו). —  ב) ובמשמ' סוף סוף: הנה באתי אליך עַתָּה היכל אוכל דבר מאומה (במד' כב לח). מה עשיתי עַתָּה בכם הלא טוב עללות אפרים מבציר אביעזר (שפט' ח ב). ויאמר (יי') למלאך המשחית בעם רב עַתָּה הרף ידך (ש"ב כד יו). ויאמר (אליהו) רב עַתָּה יי' קח נפשי (מ"א יט ד). הלא שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי קדם ויצרתיה עַתָּה הביאתיה (מ"ב יט כה). עַתָּה גם אני אדבר משפטים אותם (ירמ' ד יב). עַתָּה סבבום מעלליהם נגד פני היו (הוש' ז ב). — ג) מן העתיד הקרוב: האחד בא לגור וישפט שפוט עַתָּה נרע לך מהם (בראש' יט ט). ותאמר (לאה) עַתָּה הפעם ילוה אישי אלי (שם כט לד). עַתָּה תראה אשר אעשה לפרעה (שמות ו א).  עַתָּה תראה היקרך דברי אם לא (במד' יא כג). עַתָּה ילחכו הקהל את כל סביבתינו (שם כב ד). עַתָּה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום (ש"ב כ ו). הנני עשה חדשה עַתָּה תצמח (ישע' מג יט). עַתָּה ירעם יי' ככבש (הוש' ד יו; שם ה ז; שם ח יג; שם י ב). לכן עַתָּה יגלו בראש גלים (עמו' ו ז). עַתָּה תהיה מבוכתם (מיכ' ז ד). — ד) לפני צווי, כעין מלת הזרוז, במשמ' ובכן: עַתָּה קום צא מן הארץ הזאת (בראש' לא יג). עַתָּה שמע בקלי איעצך (שמות יח יט). עַתָּה  לכה קבה לי אתו (במד' כב יא). עַתָּה בוא כתבה על לוח (ישע' ל ח). — ואמר בן סירא: עתה ברכו נא את אלהי הכל המפליא לעשות בארץ (ב"ס גני' נ כב). — ה) וְעַתָּה , במשמ' ולפיכך, להביע כעין תוצאה של הקודם: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע וְעַתָּה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם (בראש' ג כב). הן עם אחד ושפה אחת לכלם וכו' וְעַתָּה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות (שם יא ו). ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וכו' וְעַתָּה  השבעה לי ביי' וכו' (ש"א כד כא-כב). ואבשלום וכו' מת במלחמה וְעַתָּה למה אתם מחרשים להשיב את המלך (ש"ב יט יא). כרם היה לידידי בקרן בן שמן וכו' ויקו לעשות ענבים ויעש באשים וְעַתָּה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי (ישע' ה א-ג). מצרים ירד עמי וכו' ואשור באפס עשקו וְעַתָּה מה לי פה (שם נב ד-ה). שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכו' וְעַתָּה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ (תהל' ב ח-י). אך בצלם יתהלך איש וכו' וְעַתָּה מה קויתי יי' (שם לט ז-ח). — ואמר בן סירא: וגם בריתו עם דוד וכו' ועתה ברכו נא את יי' הטוב (ב"ס גני' מה כה). — ו) וְעַתָּה הנה, להביע את הטעם והסבה: וְעַתָּה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שמות ג ט). וְעַתָּה הנה החיה יי' אותי כאשר דבר יהוש' יד י.  וְעַתָּה הנה המלך מתהלך לפניכם (ש"א יב ב). וְעַתָּה הנה ידעתי כי מלך תמלוך (שם כד כא). וְעַתָּה הנה אדניה מלך (מ"א א יח). וְעַתָּה הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על ידך (ירמ' מ ד). — ז) עַתָּה זה: ותאמר האשה אל אליהו עַתָּה זה ידעתי כי איש אלהים אתה (מ"א יז כד). אדני שלחני לאמר הנה עַתָּה זה באו אלי שני נערים וכו' (מ"ב ה כב).  — ח) גם עַתָּה: ויאמר (יוסף) גם עַתָּה כדבריכם כן הוא (בראש' מד י).  גם עַתָּה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה (ש"א יב יו). ומה גם עָתָּה (מ"א יד יד). וגם עַתָּה נאם יי' שבו עדי בכל לבבכם (יוא' ב יב). גם עַתָּה הנה בשמים עדי (איוב יו יט). — ט) מֵעַתָּה: השמעתיך חדשות מֵעַתָּה ונצרות ולא ידעתם (ישע' מח ו). הלוא מֵעַתָּה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה (ירמ' ג ד) ואני מֵעַתָּה לא יעמד בי כח (דני' י יז). כי מֵעַתָּה יש עמך מלחמות (דהי"ב יו ט). — מֵעַתָּה ועד עולם: מֵעַתָּה ועד עולם קנאת יי' צבאות תעשה זאת (ישע' ט ו). ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וכו' מֵעַתָּה ועד עולם (שם נט כא). ומלך יי' עליהם בהר ציון מֵעַתָּה ועד עולם (מיכ' ד ז). יהי שם יי' מברך מֵעַתָּה ועד עולם (תהל' קיג ב;גם שם קיה יח; שם קכא ח; שם קכה ב; שם קלא ג). — ורגיל בתו"מ במשמ' אם כן: מעתה אף משיעלה עמוד השחר וכו' (ירוש' ברכ' א ב). מעתה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית העין (שם שביע' ג א). מעתה לא ידחו ליום הכניסה שלא יהו אומרין ראינו כפרים ועיירו' קורין כאחת מעתה חל להיות בשני חל להיות בחמישי וכו' (רבי, שם מגיל' א ג). הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכו' מעתה אפי' אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות וכו' (שם ב"ק ט ה). הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האש' מעידה (שם שבוע' ד א). אמר לה (ר' יהושע) כבר סעדתי מבעוד יום אמרה לו (האלמנה) מעתה אם סעדת מעטת בפת ובגריסין (דא"ר ו). — וכן אלא מֵעַתָּה: אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים וכו' (אביי, סוכה ב.). אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמר עון עון מחטאת (מנח' ד.). — אמֹר מֵעַתָּה: אי אפשר לומר אלפים שכבר נאמר שלשת אלפים וכו' אמור מעתה אלפים בלח שלשת אלפים ביבש (ר' יוסי, תוספת' כלים ב"מ ה ב). כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות וכו' (ר"י הגלילי, הגדה של פסח). כימים הראשונים מה הראשונים מרוצים אף שניים מרוצים אמור מעתה אמצעים בכעס (סע"ר ו). — °כְּעַתָּה, כמו עַתָּה: וטוב לו בישול קאב"י מה שמקדם היו שותים בכאן הישמעאלים וכעתה נתפשט בכל ארצות הגוים (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש ג י). וכעתה נדבר אם למעלה מהטבור אות היא שהנגע במעיים הדקים ויותר מסוכן (שם ד ג). —  י) עד עַתָּה: עם לבן גרתי ואחר עד עָתָּה (בראש' לב ה). כי לא באתם עד עָתָּה אל המנוחה ואל הנחלה (דבר' יב ט). ולא השליכם מעל פניו עד עָתָּה (מ"ב יג כג). — ואחרי מן: אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עַתָּה גם אנחנו גם אבתינו (בראש' מו לד). ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעריך עד עָתָּה (ש"ב יט ח). ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עַתָּה (יחזק' ד יד). לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עָתָּה (שמות ט יח). מיום עזבה את הארץ ועד עָתָּה (מ"ב ח ו). ותבוא (רות) ותעמוד מאז הבקר ועד עַתָּה (רות ב ז). —  יא) כי עַתָּה, להציע את הסיפא בפסוק של תנאי: לולי אלהי אבי וכו' היה לי כי עַתָּה ריקם שלחתני (בראש' לא מב). עי' כִּי.