קל לא נמצא במקורות הקדומים, ועי' °פָּאוּר.

― פִע', פֶּאֵר, אֲפָאֵר, יְפָאֵר, פֵּאֲרָךְ, פֵּאֵר דָּבָר, קשט וְיִפָּה את הדבר מאד, zieren, schmücken; embellir; to beautify: כל צאן קדר יקבצו לך וכו' יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אֲפָאֵר (ישע' ס ז). כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לְפָאֵר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (שם שם יג). ברוך יי' אלהי אבתינו אשר נתן כזאת בלב המלך לְפָאֵר את בית יי' אשר בירושלם (עזר' ו כד). ― פֵּאֵר את פלוני נתו לו כבוד ויקר: וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען יי' אלהיך ולקדוש ישראל כי פֵּאֲרָךְ (ישע' נה ה). ― ובהשאלה, פֵּאֲרוֹ בישועה וכדומ': כי רוצה יי' בעמו יְפָאֵר ענוים בישועה (תהל' קמט ד). ― ובתו"מ : במשמ' נתן שבח, preisen, rühmen; glorifier; to glorify: לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל ולשבח לפאר לרומם וכו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו (פסח' י ה). אמר להם (משה לישראל) אם תהיו מפארים ומרוממים ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו (מכי' בשלח ב). כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני שבח לפארו פארו (פסיק' דר"כ, שקלים, יז:). ― ובסהמ"א, בהוראות הנ"ל: ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור וכו' ומפארין אותו ומייפין כפי כחן (רמב"ם, ביה"ב א יא). איש אשר אפאר הספר בשמו ויהיה חתום בחותמו (ר"י חריזי, תחכ' הקד'). ואם החזיר' (את אבידת הכנעני) לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח (שו"ע חו"מ, אבידה רסו). ― ואמר הפיטן: ספרו עזו פארוהו צבאיו קדשוהו רוממהו (אל נא, קרובות לד' פרשי' ולשלש רגלים). ― °ועל בגד ההולם את הלובש אותו: ולבש מלך אחד לבוש חדש ולא פארהו (ר"י זבארה, ס' שעשועים, דודזון, 67). ― °ובדקדוק, במשמ' שִׁנָּה בנקוד לתפארת הקריאה: כי מאיש לקחה זאת והיתה הקוף ראויה להיות דגושה והקלו אותה ופארוה כמנהגם ברב האותיות (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, לקח).

― התפ', הִתְפָּאֵר, אֶתְפָּאֵר, יִתְפָּאָר, -אֵר, ― א) הִתְפָּאֵר על פלוני, שאל מפלוני דָבָר קשה לעשותו, שאינו מאמין שפלוני יעשהו: ויאמר משה לפרעה הִתְפָּאֵר1 עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך (שמות ח ה). ― ב) הִתְפָּאֵר על פלוני, הִלֵּל ושבח את עצמו בְדָבָר והתגדל בו ואמר שהוא עשהו ולא פלוני, sich rühmen, prahlen; se vanter, se glorifier; to boast, glorify oneself: ויאמר יי' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יִתְפָּאֵר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי (שופט' ז ב). הֲיִתְפָּאֵר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו (ישע' י יה). ― הִתְפָּאֵר בְּדָבָר, הִשְׁתַּבֵּח בהדבר, ראה לעצמו כבוד בדבר: כי גאל יי' את יעקב ובישראל יִתְפָּאָר (שם מד כג). ואמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אֶתְפָּאֵר (שם מט ג). נצר מטעי מעשה ידי לְהִתְפָּאֵר (שם ס כא). וקרא להם אילי הצדק מטע יי' לְהִתְפָּאֵר (שם סא ג). ―  ואמר בן סירא: אז ירד ונשא ידיו על כל קהל ישראל וברכת ייי בשפתיו ובשם ייי התפאר (ב"ס גני' נ כ). ― ובמדרש': לא תתפאר2 לעני מכאן אמרו וכו' (ספרי דבר' רפד). א"ל הקב"ה למשה וכו' שאני עתיד להתפאר בהם (ר' יהודה בר סימון, מד"ר ויקר' ב). ― ובסהמ"א: כי כבר ידע השם יתברך כי התורה תהיה גלויה ומפרסמת לכל העמים ועליה יבנו בענין בנינים עד שכבר הם מתפארים על האמנתה (אנשלמה אשתרוק, מדרשי התורה). וכמה נתפאר נחמיה בן חכליה מזה המוסר (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי, י יא). ― ובמשמ' כמו פֻע': הוא שולח אליך השירה אשר תראנה ואם מעט יוסיף לך כהנה וכהנה עד אשר יראה בעיניו והנסיון יראנו ממי יתפאר השיר ממך או ממנו (עמנו' מחב' יג). ― ובהשאלה: אבל (ההקדמה) הראשונה האומרת שיש שכל מחוץ נמצא בפועל שיחסו אל החושים יחס המוחש שבפועל אל החוש שבכח זו לא התפארה עדיין בנגלה ויש להסתפק בה ולומר אולי אינו כך (ר"ה מוירונא, תגמו' הנפש א ו).

― פֻע', *פֹּאַר, ― שפֵּארו אותו, בינ' מְפֹאָר, מפואר, יפה: א"ל בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער (נדר' נ:). רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים (ר' יצחק נפחא, ע"ז כד:). ― ובתפלה: המלך המרומם לבדו מאז המשבח והמפואר והמתנשא מימות עולם (המאיר, ברכת יוצר). ― ובסהמ"א: הקנין המפואר שימצא במין האנושי הוא הנפש והצלחתה (ר"ה מוירונא, תגמ' הנפש א). משמע שיש מקום אחד מפואר מאד ששמו גן ששם מתפארת הנפש החסידה (שם ב ג). ― °ובדקדוק, תבה שנשתנתה צורתה לתפארת הלשון: ומן המפואר תגמולוהי וכו' ומן המפואר יצרוהו וארממנהו ומן המפואר בואו הניעמו והורידימו ענבימו (דונש, תשו' על רסע"ג, 110). ― ומ"ר מְפֹאָרִים, -ן: ומן המפוארין כלהם ועיניהו רום ידיהו נשא (שם). ― °מנֻקד בנקודה שלא לפי הדקדוק לפאר הקריאה: נבהל להון איש רע עין, בינוני כי הוא קמוץ והבית מפואר בקמץ חטף (רד"ק סה"ש, בהל). ― ואמר הפיטן: ליל שמרים פאר עליון באמירות מכנף הארץ זמירות (מאיר, ליל שמורים, ערב' ב' פסח).

― נִפע', °נִפְאַר, ― כמו פֻּע', ואמר המשורר: שרי קדש אנשי מדות נכבדות ספיר גזרתם מה נפארו מה נהדרו ככוכבים במסלותם (עמנו', מחב' יב).

― הִפע', °הִפְאִיר, ― כמו פִע': ואחרי אשר הפאיר הבורא את האדם באלה הכתרים (רי"ק, ספ' הגלוי, הקד'). ― ואמר המשורר: אשר ספר הפאיר ובו עין האיר ואת אחריו השאיר ברכה לדורים (תלמידי מנחם, תשו' על דונש, 9). חנון צלעו סלה ובשר תחתנה מלא והפאיר צורת כלח ויביאה אל האדם (רשב"ג, מי כמוך שכן). אתה הוא יי' לבדך הפארתני בשם כבודך, ותגמור עלי בהודך (דיואן לראב"ע, איגר 242, אל תבוא). ומאמר המורה וכו' ועין הלב יאיר והשכל יפאיר והנפש ישאיר ותדור במעונים (מ"נ, שיר בשבח הספר לר' אשר קרשקש). ובהיותנו במצרים בתוך הגולה אותנו משם דלה דלה והפאירנו לעטרת ולכלילה (ר"מ אלדבי, ש"א, הקד'). ― ואמר הפיטן: קוץ המכאיב וסלון הממאיר רעלהו העלהו כרם להפאיר (שמעון בר יצחק, אויל, סליח' ער"ה).