ש"נ, הפסק תִּפְאָרֶת, כנ' תִּפְאַרְתִּי, תִּפְאַרְתְּךָ, תִּפְאַרְתֶךָ, תִּפְאַרְתֵּךְ, תִּפְאַרְתּוֹ, תִּפְאַרְתֵּנוּ, תַּפְאַרְתְּכֶם, תִּפְאַרְתָּם, — כמו א. פֵּאוּר, א. פְּאֵר, קשוט, יפי והדר, Pracht; magnificence; splendour: ביום ההוא יסיר אדני את תִּפְאֶרֶת העכסים והשביסים והשהרנים (ישע' ג יח). צבי ממלכות תִּפְאֶרֶת גאון כשדים (שם יג יט). וחתו ובשו מכוש מבטם ומן מצרים תִּפְאַרְתָּם (שם כ ה)1. ונתתי בציון תשועה לישראל תִּפְאַרְתִּי (שם מו יג). למען לא תגדל תִּפְאֶרֶת בית דויד וְתִפְאֶרֶת  ישב ירושלם על יהודה (זכר' יב ז). ימלא פי תהלתך כל היום תִּפְאַרְתֶּךָ (תהל' עא ח). ויתן לשבי עזו וְתִפְאַרְתּוֹ ביד צר (שם עח סא). הוד והדר לפניו עז וְתִפְאֶרֶת בנים אבותם (משלי יז ו). שכל אדם האריך אפו וְתִפְאַרְתּוֹ עבר על פשע (שם יט יא). תִּפְאֶרֶת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (שם כ כט). בעלץ צדיקים רבה תִּפְאֶרֶת ובקום רשעים יחפש אדם (שם כח יב). לך יי' הגדלה והגבורה וְהַתִּפְאֶרֶת והנצח וההוד (דהי"א כט יא). — ובצרופים, תפארת גדֻלה: בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תִּפְאֶרֶת גדולתו (אסתר א ד). — תפארת עז: כי תִפְאֶרֶת עזמו אתה (תהל' פט יח). — תפארת רום עיניו של אדם: אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תִּפְאֶרֶת רום עיניו (ישע' י יב). — בגדי תפארת: לבשי בגדי תִּפְאַרְתֵּךְ ירושלם עיר הקדש (שם נב א). — בית תפארת, ככנוי לבית המקדש: יעלו על רצון מזבחי ובית תִּפְאַרְתִּי אפאר (ישע' ס ז). בית קדשנו וְתִפְאַרְתֵּנוּ וכו' היה לשרפת אש (שם סד י). — זבול תפארת: הבט משמים וראה מזבל קדשך וְתִפְאַרְתְּךָ (שם סג יה). — זרוע תפארתו: מוליך לימים משה זרוע תִּפְאַרְתּוֹ (ישע' סג יב). — כלי תפארת: ותקחי כלי תִפְאַרְתֵּךְ מזהבי ומכספי (יחזק' יו יז). והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תִפְאַרְתֵּךְ (שם כג כו, וכעין זה שם יו לג). — משוש תפארת: ביום קחתי מהם את מעזם משוש תִּפְאַרְתָּם (שם כד כה). — עטרת תפארת: והיית עטרת תִפְאֶרֶת ביד יי' וצנוף2  מלוכה בכף אלהיך (ישע' סב ג). אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשתיכם עטרת תִּפְאַרְתְּכֶם (ירמ' יג יח). תתן לראשך לוית חן עטרת תִפְאֶרֶת תמגנך (משלי ד ט). עטרת תִפְאֶרֶת שיבה בדרך צדקה תמצא (שם יו לא). — צאן תפארת: איה העדר נתן לך צאן תִּפְאַרְתֵּךְ (ירמ' יג כ). — צבי תפארת: הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל3 צבי תִפְאַרְתּוֹ (ישע' כח א). והיתה ציצת נבל צבי תִפְאַרְתּוֹ וכו' (שם שם ד). — שם תפארת: כן נהגת עמך לעשות לך שם תִּפְאָרֶת (שם סג יד). ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תִּפְאַרְתֶּךָ (דה"יא כט יג). — לתפארת: ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וּלְתִפְאָרֶת (שמות כח ב). ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם וּלְתִפְאָרֶת (דבר' כו יט). ויצף את הבית אבן יקרה לְתִפְאֶרֶת (דהי"ב ג ו). — ובמליצה, לא תהיה תפארתך על הדרך, לא תוכל להתפאר בה: ותאמר (דבורה) הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תִּפְאַרְתְּךָ על הדרך אשר אתה הולך (שופט' ד ט). — ובתו"מ: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם (אבות ב א). לך גדולה לך גבורה לך תפארת (ירוש' ברכ' א ח). אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו ותפארתנו כמה ימים וכמה שנים כמה קיצים וכמה עיבורים (מד"ר ויק' יט). — *ובמליצה שבדרוש על האילן: דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר4 אחריך ותנא דברי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו (חול' קלא:)5. — ובתפלה: שבח נותנים לו כל צבא מרום תפארת וגדלה שרפים ואופנים וחיות הקדש (אל אדון על כל המעשים, שחרית לשבת ויו"ט). תפארת גדלה ועטרת ישועה (אתה אחד, מנחה לשבת). — ובסהמ"א: והזהב הוא שמש התפארת אשר בכל מחשך זורח (רש"ט פלקירא, המבקש, טז). אם תרצה ללבוש לבוש התפארת ולעדו' עדי הכבוד (שם, מד). — ובדקדוק, °לתפארת, דגש לתפארת הקריאה, לתפארת הלשון וכד': ודגש הלמד (במלה חָדֵלּוּ) לתפארת המלה כי כן דרך העבריים לחזק קריאת האותיות בדגש לתפארת הקריאה בהפסק הטעמים (רד"ק, מכלול, שער דקדוק הפעלים, ליק, ב:). ויש שיבואו (ברבוי) בלשון תפארת ליחיד כמו תבינו ואחר נדבר וכו' וכן יבא בלשון תפארת בארמי וכו' וכן מנהג בשאר לשונות לדבר בלשון תפארת ליחיד (שם, ו: - ז.). ויש שיבואו היו"ד והמ"ם בלשון תפארת על היחיד אדנים קשה וכו' (שם, יא:). והפ"א בשניהם (במלים חרבי, וצעקי) בקמץ חטף לתפארת (שם, טז.). — °ולתפארת המליצה: כדרך שמצאנו בשירי המקרא מלות ארמיות ומלות יוצאות ממנהג הלשון לתפארת המליצה כי כל דבר המתרחק מן המורגל עושה רושם יותר חזק בנפש (שד"ל, מחז' איטל' א, מבוא, יב). — °ובתורת הקבלה, אחת מעשר הספירות: חמש כנגד חמש כתר א' חכמה ב' חסד ג' ת"ת ד' נצח ה' כנגד חמש וכו' שחם תפארת נצח הוד יסוד מלכות (ראב"ד, פרוש יצירה א ג). התפארת עושה שלום במרומיו בסוד ס"ת הנתון בארון וכו' (פלח הרמון ח יב, כט:). כתר חכמה בינה חסד ת"ת גבורה נצח יסוד הוד מלכות (רמח"ל, חוקר ומקבל ו, 66).