פִּגְיוֹן

° 1, ש"ז, — סכין בעלת שתי פיות2: נטל פיגיון וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו (בכורו' ה ג). הסייף והסכין והפגיון והרומח מגל יד ומגל קציר וכו' הרי אלו טמאין (כלים יג א). זרק את הסכין ואת הפגיון ושחט שחיטתו כשרה (תוספת' חול' א ח). הכידון והגונין והפגיון3 והקסדא והמגפים שנחלקו הרי אלו טהורין (שם כלים ב"מ ג א). — ואמר הפיטן: יראך קנוי וקונו עוצר ולגיונו רובה ועלמה חלש ותופש פגיונו (יראך, שחר' יו"כ).



1 [הכתיב מתחלף במקורות: פגיון, פיגיון, פגיין, ויש שנשתבש: פגיום, פיגום, ואף פגש (תוספת' כלים ב"מ ג א, הוצ' צוקרמנדל, בהתוספתא שבתלמוד: פגיון). והנקוד בכ"י קופמן ופרמה פִּגְיוֹן והיא המלה הרומית pugio (עי' קרויס, Lehnw  421,2; תוספת הערוך 319), שפרושה: חרב פיפיות קצרה, Dolchmesser.]

2 [[כך פרש הערוך ור"ש ורא"ש בכלים. והפרוש המיֻחס לרה"ג בכלים פרש וז"ל: כדאמרינן מגל רושיינא [צ"ל דושינא, הוא דשנא, דשנה, דשנג בפרסית כנגר בערבית,  pugio, Dolchmesser, ר' (תוספת הערוך שיט)] וכן (רמב"ם, כלים יג א),  וז"ל: סכין מעוות דומה למגל קטן ישתמשו בו התגרים והסופרים, ע"כ. אולם בבכורו' פרש, וז"ל: ופיגיון שם הכלי שבו מנקבים מקום הנזם. ורגמ"ה ורש"י (שגרסו בבכורו': פיגום, וכן הגרסה בגמרא) פרשו: רומח, וכן לועז רש"י (ב"מ פד.).]]

3 [[בהוצ' צוק"מ: והפגש.]]