*, פֵּגֶם, פיגם, ש"ז, מ"ר פְּגִימִים, פְּגָמִים, פיגמין, — כמו פִּגּוּם: הממרא את היונים וכו' לעולם אינו יכול לחזור בו עד שישבר את פגימיו1 ויחזור בו חזרה גמורה (תוספת' סנה' ה ב). ממרה יונים וכו' מאימתי מקבלין אותו (לעדות) משישבור את פגימיו (ירוש' ר"ה א ט). — ובסהמ"א: מנהג מפריחי יונים שמ[עמי]דין שובכין ופיגמין ומציבין בהן יונים (תשו' הגא', הרכבי שנט). היה בית אחד יוצא מן העיר כמין פגים או ב' בתים כמין ב' פגימין יוצאין אחד למזרח ואחד לצפון וכו' מקום העיר שעשוי כקשת מזרחי והיתר הוא מערבי וב' ראשי הקשת חשובות כמין ב' פיגמין אחד בולט לצפון ואחד בולט לדרום (ר"ח, עירוב' נה.).
1 [ [בדפו': פיגמיו ובבבלי (סנה' כה:) הגרסה: משישברו את פגמיהן, ובערוך: פיגמן, וכן בתשו' הגא' הרכבי שנט), וז"ל: ופיגמן הוא שובך מיוחד ועומד כידתנן התם בית נכנס פיגם נכנס ופיגם יוצא, ע"כ. ור"ח פרש: הכלים שצדין בהם, ע"כ, וכן בערוך. וכעין זה גם רש"י: דפין שמזרזין בהם, ע"כ. ועי' גם פרוש ר"ח ל — פגום (עירוב' נג.).] ]