1, פ"ע, עת' אָפוּנָה: עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אָפוּנָה2 עלי עברו חרוניך (תהל' פח יו-יז). —  ואמר הפיטן: אמללו מזלות בקרעי מעילי אפונה מי יתן שומע לי (ר"א הקליר, אאדה עד חוג שמים, קינ' ת"ב). בלבי צפונה אהבתך תמונה אליך אפונה גורלי וחבלי (אלעזר מארי אהרן סעדיה עראקי הכהן, ספר הפזמונים, נ:). — ואמר המשורר: ואמים אשר אלאה נשא אפונה ואלך עלי דרך ולא אבינה (ר"ש הנגיד, אהלל אשר אין). אך הוא (העשיר) ידאג פן יברחו וכו' ואני לא כן אפונה אני ידי אמונה (אד"ם הכהן, שש"ק א, דל מבין). אפס כי לא יכירו אבטח לא אפונה (הוא, או"א, מחזה ד). —  ואמר המליץ: יראי יי' לא יפונו בפקודיו ואוהביו נוצרי עדותיו (ב"ז ב"ס ב טו). בהבטל הסבה לא אפונה כי גם המסובב יבטל וכרגע ימחה זכרו מלבבנו (ציון לי, מ, יוסט, שנה ב, 166). כי לא אפונה מעת אשר חשב כי חללתי לארץ נזרו וכי קטון הוא בעיני (ר"ש בלוך, מכתב, אוצה"ס ד, 256). בכל זאת אפונה אם יאמינו לי (אגרות יל"ג א יג). ולא אפונה כי לבך כלבי הולך אחרי המ"ע הזה (שם קלט). 

— נִפע', °נָפוֹן,  לא האמין, פקפק, ואמר המליץ: ובאמונה יכֻנה התפונה בלשון כל הגברים יען נפונותי בלב אהבי חשבם מוזרים רק אבטחה בלבב רעים כמוך יקר ביקרים (ר"א צוויפל, מנחת תודה, כרם חמד ט 81).