1, אֶפְעֶה, — פָּעֲתָה היולדת וכדו', צעקה וצרחה בקול שריקה(?), stöhnen, schreien; gémir, crier; to groan, cry: כיולדת אֶפְעֶה אשם ואשאף יחד (ישע' מב יד). — ובתו"מ: פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה (ספרי במד' עח). פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה2 ומוציאה את הולד, ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (סוטה יא:). הששי יתרעם לעגלה אשתו, ולמה הוא קורא אותה עגלה, א"ר יהודה בר סימון שפעת3 כעגלה ומתה (מד"ר בראש' פב). מאפע, מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר (ר' לוי, שם ויקר' כז). ופעלכם מאפע כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פועה שפעיתם לפני בסיני ואמרתם כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע (הוא, שם שם). פועה זו מרים שהיתה פועה באשה והולד יוצא (שם קהל' סדרא ב, טוב שם). ד"א שפעת בפני פרעה ואמרה לו אוי לך מיום הדין (שם שם). למה נקראת עגלה א"ר יהודה בר' סימון שפעתה כעגלה מתה ורבנין אמרי על שפעתה לפניו ואמרה לו אבא לא היה לך להשיאני לאדם בעולם אלא ללסטים שלך השיאתני וכו' (מדרש שמואל כב). — ובסהמ"א: לאחד שחטף גדי והפשילו אחריו ופעה (מדה"ג שכטר, בראש' ד י). ופעלכם מאפע, אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעות בדברי כזב (רש"י, ישע' מא כד). — ואמר הפיטן: אורח משפטי גונבי עלי, אודיע בבצעי ומעלי, אומללו מזלות בקרעי מעילי, אפעה4 מי יתן שומע לי (ר"א קליר, אאדה עד חוג שמים, קינ' ת"ב). ערב אתא וגם בקר מחרבוני קיץ, פעות שחר מי יתן לי עוד חיץ (רסע"ג, אתא היום, קינות, סדור רסע"ג, תיג). פניתי אחר ההבל ונעכר עכרון, פקודה קרב ומלאני שכרון, פעיתי בגרון כי בם מת אהרן (פצח, שחר' י"ז בתמוז, מחז' איטל' א,  קסא). פעה לכן אם איתיאל יקרה פן יתבזה דת המלך ונשבע על כסא ישב בנך כבמחזה (ר' שמואל יזכה, זולת חיי שרה, שריד' מהגני', מ"צ ווייס, 62). — ואמר המשורר: ויחד קשרו חבל כבודות עלי כל ראש ומבעד לצמה, ורעו כל פני רעיו ופעו כיולדה ליפעה הנעימה (רמב"ע, על מות אחיו יוסף, חרדה לבשה, שעה"ש 67). לא מצאו אדים אדיהם לעלות, לא אמצו לנוד ודומם פעו (הוא, נטפי דמעות, ס' דברי חכמים, פג). המיה כהרה תפעה במעונות אריות, הגלוה חזיר עם אפעה שעיר עם נביות, מה תוחיל המשה רעה ושמואל בניות (ר"י הלוי, קראו מלאכי שמים, דיואן ג, 33). ימי אצעק ואפעה, מכין שרף ואפעה, כי אין מרבץ ומרעה, לעדר בבר חלם ובשוב שבותו כחלם (הוא, קראים בלבב, שם 63). יפעו ילדי עת הדורים אהלוך, נהפך שמי להדר ועירי פעו (ראב"ע לר' שמואל אבן גאמע, גבהי שחקים, כהנא ב, 36). את תהגי ביונה, תנהמי כשחל, ותצפצפי בסיס, ובסוס תצהלי, תפעי ברוח, תשקי בנחל, תקראי בשרף, אף דבר תוכלי (יל"ג, דוד ומיכל ד, כל שירי יל"ג ג, 40). — עתי' °תֵּפַע5 , ואמר המשורר: תפע גוייתי כשכור תהמה (ר"ז אלצ'אהרי, ספ' המוס' כ"י תימני, מחב' ל).

— הִפע', *הִפְעָה, או פִע', *פִּעָה, בינ' מַפְעֶה, או מְפַעֶה, — כמו קל: משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך, א"ל אין בידי כלום, א"ל והרי הוא מפעה אחריך כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך וגו' (מד"ר בראש' כב). 

— °הָפע', הָפְעָה, הופעה, במשמ' הולד, ואמר הפיטן: בכור לכל צוענים הופעה מתו כאחד באותה שעה (אלעזר בירבי אבון, קול אביב, ידיעות מכון שוקן ה, רפב).