ב. פּוּךְ

ש"ז, — מין אבן יקרה, ולדעת אחרים מין מלט1: הנה אנכי מרביץ בַּפּוּךְ אבניך ויסדתיך בספירים (ישע' נד יא) — אבן פּוּךְ: אבני שהם ומלואים אבני פּוּךְ ורקמה וכל אבן יקרה (דהי"א כט ב).



1 [בערך אבן כתב המחבר: מין שיש שמראהו כעין הַפּוּךְ, ע"כ. והשבעים תרגמו בישע' ἄνϑϱαχα בתרג' נֹפֶךְ. וכן מבארים או גורסים כמה מהחדשים, וכך העיר המחבר כאן בסימן שאלה בצד כתב היד. ואמנם גם אבן הַפּוּךְ Antimonit, Stibnit, Spiessglanzerz, שממנה עיקר תעשית הפּוּךְ (Antimon) היא אבן מבריקה שנחשבה כאבן יקרה, והכונה בישע' נד יא כנראה לאבן זו שתבוא במקום מלט ובמקום אבנים פשוטות. הפּוּךְ שמש גם צבע, ובהוראה זו באה כנראה המלה בדהי"א, ושם תרגמו השבעים אבני פּוּךְ ורקמה: אבנים יקרות ומְגֻוָּנות.]

 

חיפוש במילון: