פּוּם
* 1, ש"ז, מ"ר פּוּמִים, פּוּמִין, — כמו פֶּה, ובפרט פִּי כלי פתוח: אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לא הפומין אסורין והשולים מותרים (ר' מאיר בשם ר' יהושע, תוספת' תרומ' ה יא). אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה (ר' יהודה בשמו, שם שם). — לְפוּם, כמו לְפִי2: שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדר' והיא אינה הולכת לפום כן מותרת להנשא בלא גט (ירוש' כתוב' ז ט).
1 [מן הארמ', עי' א. פֶּה, הערה, ובארמ' המקראית פֻּם, בכנ' פֻּמָּהּ פומפייא (ירוש' מו"ק ב ב), שבארוה ככלי בעל פיות, היא מ"ר, וכנראה מיונ'.]
2 [לְפִי בעבר' שיך לא לא. פֶּה אלא לב. פֶּה במשמ' צד (עי' הערה שם), וע"כ יש לראות לְפוּם שבארמ' היהודית כמושפע מן העברית. ובאמת לא נמצא לְפוּם במשמ' זו בסור' של לא יהודים.]