פ"ע, עת' יָפֹזּוּ, — א) היה חזק,  stark sein; étre fort; to be strong: ותשב באיתן קשתו וַיָּפֹזּוּ1 זרעי ידיו מידי אביר יעקב (בראש' מט כד). — ובסהמ"א: ואבירנו רם ויפזו זרעות תפארתו ותשב באיתן קשתו (ראב"ע, מכתב לר"ש אבן גאמע, כהנא ב, 39). וזרוע הבא מאליפז אל יפז (שם 41). — ואמר המשורר: זרועותם לרע יפוזו וכהותם יבגדו ויעוזו (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר כח). — ב) *פָּז, פ"ע, היה פזיז ונמהר: פחז כמים אל תותר וכו' פזתה2 חבתה זלתה (ר' אלעזר, שבת נה:). — ג) °קפץ ורקד, ואמר הפיטן: קבועם מזוז קדירתם לחזוז קרישתם לפזוז ממעל בעזוז (ר' שמעון בר יצחק, אמנני, יוצ' א שבוע'). פוזז ומכרכר לכמה שנים קבועות שאל למה נבראו שוטה וטוויות וצרעות (ר' בנימין, אלהינו, יוצ' שבת בראש', מחז' איטל' א סד.). — ואמר המליץ: השמש פנה לערוב ממנו יפוזו קוי פז על מגדל דויד וקרני זהר כשביבי אש (מפו. אהבת ציון 39).

— פִע', מְפַזֵּז, פ"ע, — פִּזֵּז האדם, קפץ, רקד, tanzen; danser; to dance: ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מְפַזֵּז ומכרכר לפני יי' (ש"ב ו יו). — ובסהמ"א: ויש לו (לסוס) חוזק מופלא לפזז ולקרקר(!) במלחמה (ר' קלונימוס, בעלי חיים י:). ועתה כי צעדנו כמה צעדים בענין האהבה והיראה נפזז ונכרכר בכל עוז למצוא דרך נאות לצאת וכו' (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה ל). — ואמר המשורר: העת לפזז תעמיד שדה בלב כמעשה החנית תעש (רמב"ע, התרשיש ב, 36).כברק ברקים מרקדת רקוד יעלה בכנף רדיד פז מפזזת מכרכרת (ר"י הלוי, עין נדיבה שעה"ש 89). ובממלכה השלישית נשים שאננות מנגנות ומענות וכו' מפזזות ומכרכרות ומרקדות ומשוררות (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר 142).

פֻע', °פֻּזַּז, ואמר הפיטן: ובכל צעד יפֻזז ויכֻרכר לכבודך (ובכל תקף, שחר' יוה"כ).

— נִפע',°נָפֹז, נפוז, — נתפזר: אעפ"י שהפסוק אומר ויפוז זרועי ידיו שמן הידים היתה היציאה הכונה הוא לומר שמה שנפוזו הם י' טפין3 (ר"ה ויטאל, ע"ח, היכל נקודים א ג).

— פוֹע', °מְפוֹזֵז, כמו פִע': והלביש לערומים מתבונות ושבו בם מפוזזים ורוקדים (לקו"ק נד).