° 1, ש"ז, מ"ר פזמונים, — א) שיר ופיוט דתי, וביחוד פיוט הכולל חרוזים החוזרים ונכפלים2, religiöses Kehrreimgedicht; poeme religieux à refrain; religious poem with burden: ואם רצה לומר סליחות ופסוקים הרבה ממה שתקנו ראשונים ופזמונים ממה שתקנו פיטנים אומר (סדר רע"ג השלם ב קנז: סדר ר"ה). כשמתחיל השבח בפזמונים וספירת מעשים (סדור רש"י תלא). ומה ארבה בקול המון לעומת אריה פזמון (תשו' ר"ת, הוצ' מק"נ, ד). כמו שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה היות כמלך ערד (תוספו' ר"ה ג., ד"ה וישמע). והמין העשירי (מהשירים) הוא מורכב מב' תנועות ויתד וב' ת תנועות ויתד וב' תנועות ויתד ותנועה והיא על משקל פזמון (ר"ד אבן יחיא, שקל הקדש, בס' לשון למודים). מה שנאמר לו שפקפקתי על אמירת פזמון המבדיל בין קדש לחול וכו' וכן הוא מנהג אשכנז לאמר ראשית הפזמון בנעילת יה"כ שחל בשבת בכלל שארי ראש הפזמונים (חתם סופר, או"ח סז). — ב) חרוז חוזר בסוף המחרזת שבשיר3,  Kehrreim; refrain; burden: אך שומרי חומותי בשנון שיסף עדי נחסף יוסף לאסף ליוסף. פזמ נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, וכו' ופירק עבות גדיליה מסף גדליה. פזמ על  זה היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו וכו' (סדור רסע"ג, תיד-תיה קינות). חיל אחז יפה בתרצה טולטל התמיד ולא נירצה פז'. בת' בש' עש' בו נשיור מל' במס'4מקום עיניו ולבו וכו' טולטלתי מלהתמיד יליל היללתי בבטל התמיד. פז'. בתמוז בש' עש' נש' דת מוס' עד יש' מפ' נב'5 (שם תיט-תכ).