°, מ"ר פזרים, פזרין, — שם אחד מטעמי הנגינה של המקרא שצורתו כקרן איל1: שנים עשר הוא פזר על התיבה כנזר (דה"ט, 18). נראה לי שזה אינו מן המנין וכו' כי לא נמנה אלא י"ג במסורת בטעם פזר ואח"כ ברוב ספרים ישנים ג"כ בדקתי והוא בפזר ויש גמגום ובמסר' אחרת לא נמנה זה מן הפזרים (מסורה ליהוש' ב יט). וחלקי הידיעה ג' והם פזר ותריס ותלשא וכו' ומיני הידיעה פזר וזרקא (ר"י חיוג, ג ספרי דקדוק, הוצא' נוט, 128). ואצלנו מלת הזאת בפזר ומלת מלכים בפסיק (ר"ש פינסקר, מבוא אל הנקוד האשורי, 25). — גבר כיחש געיה יחשו אכן עלי ראשו כדמות פאזיר2 (אלעזר הבבלי, הוצ' ברודי, מק"נ, ע' כח). — פָּזֵר גָּדוֹל, קרני פרה, שם לאחד הטעמים: פעם נקרא פזר סתם וכו' ופעם נקרא פזר גדול והיה כקרני חגבים (הורית הקורא, דרנבורג, 91). ובהשלושה מקומות מן הששה עשר בכל המקרא שבא בהם הפזר הגדול אצלנו מצאתי תחתיו וכו' (ר"ש פינסקר, מבוא אל הנקוד האשורי, 32). — ומ"ר: כמו שתראה בזמן שיהיה בפיסוק שנים שלשה פזרין יגבה קול הקוראים וישמע עד למרחוק (הורית הקורא, דרנבורג, 96). וטעם אלו הפזרין הגדולים אמרו לפי שיש בפסוקים אלה חוזק ביותר ונגבהין יותר מדאי לכך שנעשו פזרין גדולים (שם 92). אבל פחות מהמשנה הגדול שאחר השליש הוא פזר ואפילו לפני פזר נמצא עד שמונה פזרין רצופין (בן זאב, תל"ע, 362).