פ"י, בקל לא נמצא אלא בינ' פעו', פְּזוּרָה, — עדר צאן פָּזוּר, שהצאן אינו במקום אחד יחד, אלא קצתו במקום אחד וקצתו במקום אחר, zerstreut; dispresé; scattered: שה פְּזוּרָה ישראל אריות הדיחו (ירמ' נ יז). — ובתו"מ על דברים אחרים: היו מחזירין אותה (את הקטרת) למכתשת פעמים בשנה בימות החמה פזורה שלא תתעפש בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה (כרית' ו:). — ומ"ר: חביבין ישראל וכו' גלו לאדום שכינה עמהם וכו' וכשהן פזורין שכינה עמהם (ר' נתן, מד"ר במד' ז). — ואמר הפיטן: פזורימו תקבץ מעילם ומשנער בבוא פניך תפלת הערער (ר"י אבן אביתור, ארשת שפתי, שעה"ש 13). הנה פזוריך בחילך חלו וברית שלומך יום ליום ישאלו (ר"מ זכות, מנודדיך, שחר' ת"ב לספרדים). — ואמר המשורר: אלי אסוף פזורה בין פרא ולביא האומר בגבורה לצולה חרבי (ראב"ע, אלי אסוף, איגר 135). הכי הוא אשר יצמיד משנאים והוא יפריד אהובים ואין בלתו מחבר פזורותיו (הוא, בשם אל, כהנא 196). — ובמליצה: יאסף כל פזורי המליצות ואיש מהם בלי נמלט ושרד (ר"י חריזי, הקד' 1). — ובסהמ"א גם בינ' פוע', °פּוֹזֵר, מ"ר פּוֹזְרִין:  בימות החמה פוזרין אותה (את הקטרת) כדי שלא תתעפש בימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפיג ריחה (סדר רב עמרם השלם א, קסד). — °ועבר: אל תשמחי אויבתי על שבר קרני כי נפלתי קמתי ויי' עזרני חנה יאספני אלי אשר פזרני1 (שכרת ולא מיין, קינ' ת"ב).

— פִע', פִּזֵּר, פִּזַּרְתָּ, פִּזְרוּ, מְפַזֵּר, תְּפַזְּרִי, יְפַזֵּר, — פִּזֵּר אֲנָשִׁים, עם וכדו', שָׂמם לֹא יַחַד אלא במקומות רבים, zerstreuen; dispreser; to scatter: ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי אשר פִּזְרוּ בגוים (יוא' ד ב). אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עזך פִּזַּרְתָּ איביך (תהל' פט יא). — ובתלמו': צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות (ר' אושעיא, פסח' פז:). — וּפִזֵּר דברים: כי אלהים פִּזֵּר עצמות חנך (תהל' נג ו). הנתן שלג כצמר כפור כאפר יְפַזֵּר (שם קמז יו). — ובתו"מ: הרוח שפזרה את העמרים אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים (פאה ה א). כוס שנפגם וכו' ר' שמעון אומר אם מפזר הוא את רוב המים טהור (כלים ל ג). פושעי ישראל בגופן פושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם וכו' ונעשין אפר והרוח זורה אותן ומפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים (תוספת' סנה' יג ד). לחבית שהיתה מליא' שמן כל מה שאת' נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן (ירוש' שבת א ז). היה רובה מצד אחד שאם תפזרנה ויש בה מיעוט אין נמדד עמה (שם ב"ב ז א). עשרה דברים קשים נבראו בעולם וכו' עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו (ר"י , ב"ב י.). אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ד' אמות אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים (מד"ר שמות יא). — בהשא', פִּזֵּר כסף וכדו', נתן הרבה: פִּזֵּר נָתַן לאביונים (תהל' קיב ט). יש מְפַזֵּר ונוסף עוד (משלי יא כד). — ובתו"מ: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כ"ג (נדר' נא.). מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים ר"א אומר יפזר מעותיו לעניים (ב"ב י:). למה זכה זבולן להקריב שלישי לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנס ולא יתבטל מלעסוק בתורה (מד"ר במד' יג). — ובסהמ"א: פזר לדלים תן בלב שמח (ר"ע פראנשיס, מתק שפתים, מק"נ 90). — *ובנגוד לכִנֵּס: בשעת המכנסין פזר ובשעת המפזרין כנס (הלל הזקן, תוספת' ברכ' ז כד). ר' מפזרן (את ברכת האור והבשמים בהבדלה של מוצאי שבת) רבי חייא מכנסן (פסח' נד.). ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן (מד"ר בראש' מד). — ובסהמ"א: זכר טבע ההמון בהתחברו עם המקמצים או עם המפזרים ואמר וכו' (פירוש משלי לר' זרחיה מברצלונה יג יא, השחר ב, 236). — במליצ' פִּזְּרָה הָאִשָּׁה דְרָכֶיהָ לאנשים, זנתה עם אנשים הרבה: אך דעי עונך כי ביי' אלהיך פשעת וַתְּפַזְּרִי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן (ירמ' ג יג). — *פִּזֵּר  את הרגל, הלך לדרך בנגוד אל כָּנַס את הרגל, לא הלך: בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל ובשעת רעבון פזר הרגל (מד"ר רות, סוף פרש' א). — וכן: אם מנעת עצמך מדבר מצוה וכו' אם פזרת רגליך על העני ועל המצוה נתקיים עליך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (מס' ד"א ט). — °פִּזֵּר הקול: והן שמונה שרים וכו' הראשון פז"ר הוא הקול יפזר (הורית הקורא, דרנבורג, 73).

— פֻע', מְפֻזָּר, — עם מְפֻזָּר בגוים, שאינו בארץ אחת כ"א בארצות רבות: ישנו עם אחד מְפֻזָּר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך (אסת' ג ח). — ובתו"מ: גם על שאר דברים שפִּזְּרוּ אותם: עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה (שביע' א ו). אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות וכו' (ב"מ ב א). אימתי בזמן שהוא גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה טהור (ר' יהודה, טבול יום ב ג). כי מפוזרים אתה מקבץ ותועים עליך לשפוט (ירוש' ברכ' ד ג). ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה (אדר"נ ח). — ובנגוד למְכֻנָּס, צָבוּר, סָמוּךְ, מְכֻוָּן: ששער לבן מטמא במכונס ובמפוזר וכו' (נגע' ד ג). מצא פירות צבורין חייב להכריז מפוזרין אינו חייב להכריז (תוספת' ב"מ ב ו). שבעת ימים יכול בין סמוכים בין מפוזרים ת"ל ואחר תטהר אחר אחר לכולם (ספרא מצורע, פרק ט). ושלשת את גבול ארצך שלא יהיו מפוזרות אלא יהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם (ספרי דבר' קפ). מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורין משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל (ירוש' מעשר' ג ג). שמביאין עצים מן המכונסין שבשדה ומן המפוזרין שבקרפף (שם ביצ' ד א). — ואמר הפיטן: צררונו ארבע מלכיות פֻזרנו בכל זויות (סדור רסע"ג, שמב).

— נִפע', נִפְזְרוּ, — נִפְזְרוּ דברים, שֶׁפִּזְרוּם: נִפְזְרוּ עצמינו לפי שאול (תהל' קמא ז).

— הִתפ', *הִתְפַּזֵּר, נתפזר, כמו נפע': עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן וכו' נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת (סוט' ג ג). מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים וכו' נתפזר ממנה כקב גחלים וכו' (תמיד ה ה). מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו (שם ו ג). היתה מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה מבוצרת ונעשית מן הצד מכונסת ונתפזרה ובא השחין ונכנס בתוכה וכו' (נגע' א ה). פירות שנתפזרו מלקט אחד אחד ואוכל (תוספת' שבת טז ט). מי שנתפזרו לו מעותיו לבית עבודה זרה לא יהא שוחה לפניו ומלקט מפני שנראה כשוחה לעבודה זרה אבל הופך לאחוריו ומלקט (שם ע"ז ו ד). אובדות הן מתפזרות הן (ר' יוחנן, ירוש' ב"מ ג ח). נתפזר זרעו (של יוסף) ויצא לו בציפרני ידיו (ר' אבון ירוש' הוריות ב ה). נח כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מיטתו ונתפזר זרע ונתבזה (ר' אליעזר בנו של ריה"ג, מד"ר בראש' לו). אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה אין המעות מתפזרות (שם ויקר' יד). ישראל אעפ"י שנתפזרו בכל העולם עתידין לחזור (מד"ר' שה"ש, גרינהוט, מח:). — ואמר המשורר: בהגיעו לצוק לאחוריו דוחפו ומתגלגל לעצמו בו אות בהתפזר אבריו כי רוצה יי' בעמו (ראב"ע, אזכירה, איגר 233). — *נִתְפַּזְּרוּ העבים: מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתגנב' הארץ (ירוש' תענ' ג יא). פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וכו' ונתפזרו העבים וזרחה החמה (ברכ' כז:). — ובסהמ"א: וכל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך (טוא"ח ברכות, רכז). — °החבור נִתְפַּזֵּר וכדו', התפשט בכל הארץ: ומימות רבינו האיי לא קם כמוהו ונתפזר חבורו בקצוי האדמה (ר' מנחם בן זרח, הקד' צידה לדרך, טו.). — °הִתְפַּזֵּר הקול וכדו': שנים עשר הוא פזר על התיבה כנזר מגביה וחוזר ובלשון מתפזר (דה"ט, 18). — °נִתְפַּזְּרָה הנפש: ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שינוי צורה מכל צורותיו פן תתפזר נפש המחשב מצד השינוי ותנוד מן החפץ (ר' אהרן הלוי, ס' החינוך, מצוה רעה.).