1, ש"ז, — מקרה רע שיקרה את האדם, צַרַה: ירא את יי' בני ומלך עם שונים אל תתערב כי פתאם יקום אידם2 ופיד שניהם3 מי יודע (משל', כד כא-כב). לַפִּיד4 בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל (איוב, יב ה). אם בּפִידוֹ להן שוע אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון (שם לד כד). אם אשמח בְּפִיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע (שם לא כט). — ובתו"מ: אין הקב"ה מכה אומה ומושיבה צרו5 אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בזו מביא פיד לאשור ושיעשעה במצרים וכו' הביא פיד למצרים ושעשעה לאשור (ר' אבהו, פסיק ר"כ, נחמו, בובר, קכו:). — ואמר הפיטן: על מה מכל אום שת עלי כפו זאת בעליל כי פיד חקוק בכפו (ר"א הקליר, אהלי, קינ' לת"ב). — ואמר המשורר: אזי עמד בפיד עמים ועצר בעמו אחרי אביו עצרה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, הרכבי, 33). זמן בוגד אסרני בפידו עדי אחי המירני בבגדו (רשב"ג, זמן בוגד, דוקס 6). לאט כתר לבבי נֹד ושם פיד ביד לפיד ועבר בין בתריו (רמב"ע, יריבי, דיואן קס, בודל'). אם חסדך שכחנו וכו' רוע ימים ופידם נכונים לילדי האדם (הוא, תוכחה, דוקס 78). עוד תראה בבוא יום פדיון פיד יונך (ראב"ע, בידי אל, איגר 130). אלה בנים תרבה ותיגע למענם הרבה היועילוך ביום פיד יום אשר אין בו פדיום (הוא, אוכיחה בפי, שם 206). והפך הזמן שלוי לפיד והבעיר בקרבי קרבי לפיד (ר"י חריזי, תחכ' יד).  הקצור קצרה יד הזמן מפדות או אם להציל לא יכולה בשומו את ענן אידו ופידו לבושי וערפל לי חתולה (עמנו', מחב' א, 6). השמר מצנים פחים כי זה לך מפיד יום פדיון (שם כג, 181). — אמר המליץ: לא תבוז לעני בעניו ואל פיד לב בל תרבה יגון (ב"ז ב"ס ג). — ומ"ר °פִּידִים, ואמר הפיטן: וקרב כל פזוריך פאת צפון וקדים אשר המה בגלותם שבעים בוז ופידים (ר"י נג'ארה, עולת תמיד, קנ). — ואמר המשורר: ושרפו לבבכם לפידיה ופידיה ושקרו לכם מועדיה ודודיה (ר"י חריזי, תחכ' ב, 30). בכל מצעד אנוש מועד לעולם ליום טובה ויום כידים ופידים6 — ב) °כמו לַפִּיד, ואמר המשורר: שביב פידו יקוד [יקד7] בלבי והעלה על לחיי את עשנו (יוסף אבן צדיק, הכרת, ידיעות מכון שוקן ב, קסז).