פּי
*, ש"נ, — כמו פֵּא, שם האות פ1: נכנסה פי אמרה לפניו רבונו שלעולם בי תברא העולם (מדרש הגדול, שכטר, בראש' א א). פ אל תקרי פ"י אלא פה ואין פה אלא משה שנאמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי (מדר' א"ב דר"ע, ביה"מ ילינק ג, 42). ונקרא האות הראשון פי הפעל והשני עין הפעל והשלישי למד הפעל (הורית הקורא, דרנבורג 39).
1 [עי' פֵּא, הערה.]