ש"ז, מ"ר לַפִּידִים, לַפִּדִים, — עץ וכדומה טבול בזפת וכדומה ודֹלֵק כדי להאיר בחוצות וכדומה, Fackel; flambeau, torche; torch : ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן וְלַפִּיד אש (בראש' יה יז).  ויתן שופרות ביד כלם וכדים ריקים וְלַפִּדִים בתוך הכדים וכו' וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאולם בַּלַּפִּדִים וביד ימינם השופרות לתקוע ([[שפט' ז יו-כ]]).  וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לַפִּדִים ויפן זנב אל זנב וישם לַפִּיד אחד בין שני הזנבות בתוך ויבער אש בַּלַּפִּידִים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ([[שם יה ד-ה]]). ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בערות כמראה ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כְּלָפִּיד יבער (ישע' סב א). בחוצות יתהוללו הרכב ישתשקון ברחבות מראיהן כַּלַּפִּדִים כברקים ירוצצו (נחו' ב ה). ביום ההוא אשים את אלפי יהודה בכיור אש בעצים וּכְלַפִּיד אש בעמיר (זכר' יב ו). — ועצם אש הלפיד: וכל העם ראים את הקולת ואת הַלַּפִּדִם ואת קול השפר ואת ההר עשן (שמות כ יח). מפיו לַפִּידִים יהלכו כידודי אש יתמלטו (איוב מא יא). וכגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כְּלַפִּידֵי אש (דני' י ו). — ואמר הפיטן: ירוצצו כברקים, חיל זועות וזיקים, לפידים דולקים, וכבזק בוזקים (בנימין בר זרח, שבה"ג, בלולי אש). שביבים כנהר מנגה נגדך משכו, לפידי שלהבות הצצים לפניך הילכו (סד' יוה"כ, קטע כ"י, J. Elbog: 186). — והמשורר אמר: ותשירו בבית משתה ושמחה והוא יקרא בבית אבל ספדים, והקציר והבציר בצירים והמטר ולפידים בפידים (ר"ש הנגיד, הכימים בחרתם). ולעם בראהו לשמו ולכבודו הראה בהר סיני אשו ולפידו, אכן תמונה לא ראו ולפקידו ציר נאמן נתן דתו ותלמודו (ראב"ע, הקד' יסוד מורא). — ובהשאלה: אך שערות ראשי מאד שנוח מיקוד נדוד נוער ולפידים (רמב"ע, תרשיש ה). — לַפִּיד בּוּז, כנוי של בזיון לאדם1: לַפִּיד2 בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל (איוב יב ה ). — ואמר המשורר: השחיר לבבי יד זמן שמו נעבד לכל מצחק ולפידים (רמב"ע, תרשיש ה). — ב) * הכלי שבו מדליקים לַפִּיד: הלפיד טמא ובית שקעו של נר מטמא באויר (כלים ב ח). הלפיד של חרס שמניחין מטליות הבגדים והשמן בתוכו והוא דולק (רמב"ם, כלים יח ז).