קל לא נמצא.

— פִע', מְפַכִּים, — פִּכּוּ המים, פעפעו ויצאו1, hervorsprudeln; jaillir; to bobble forth: והנה מים מפכים מן הכתף הימנית (יחזק' מז ב). — ובתו"מ: ולמה נקרא שער המים וכו' בו המים מפכין וכו' ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית (ר' אליעזר בן יעקב, שקל' ו ג; שם מדו ב ו). — ואמר הפיטן: מרב חיל הלא מזחיל זיע חיות מפכה (שאו מנחה, אופן נחמו). רחצי הזכי מחלאת משובה ודמע תפכי2 למחות חטא כתובה (ר"י נג'ארה, עולת קדש ל). — ואמר המשורר: גבירי כלתך עיני מבכים ועל מפקדך דמי מפכים (רמב"ע, דיואן צה, בודל'). אסורה בגלות מדכה מענה ודמעה מפכה תמיד מצפה ומחכה לרכב בשמי שמי קדם (יצחק משכראן, אסורה בגלות , שעה"ש 87). ואיך לא אבכה ודמע אפכה ומשם אחכה תחית פגרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים שעה"ש 69). ואומר אליו למה תבכה ודמעתך על פניך מפכה (ר"י זברא, ס' שעשועים, בריל, 14). ויהי הוא הולך ובוכה ודמע מפכה ורעיוניו נבוכים שכן דרך בני מלכים להתעצב על תלאות הנבונים (ר"י בן שבתי הלוי, מנחת יהודה שונא הנשים, טעם זקנים, ב:). ופרותיו מתוקים הם כמו מן ונפת צוף וכדבש היערות ומתחתיו מאד מים מפכים ומעיינות משוכות גם בארות (אוהב משפט ומשפט צדק לאיוב, שיר נכד המחבר בסוף הספר, רה.). ונהי כל ימותינו מחכים ודמעותינו על לחיינו מפכים למיעוט צידתנו ליום נסיעתנו (ר"ז אלצ'אהרי ספר מוסר, מטמוני מסתרים, כה).