פִּיר

* 1, ש"ז, חפירה באדמה, Graben; fossé; ditch: דברים שבינו לבינה וכו' רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר שלא מצינו שועל מת בעפר פיר2 (כתוב' עא:). —  מחלה תחת האדמה שמוציאים משם מתכת ומיני מחצבים: פיר של גפרית מחפורת של צריף ר"מ אומר קרן וחכ"א פירות (שם עט:).



1 [כך בארמ' שבתלמוד, פיר, פירא (פירא דבי תורא, פירא דכוורי, פירא דסופלי), ורגילים לראות במלה קצור לשון של חפיר (חפירה), ולפי זה אמר רד"ק על לחפר פרות (ישע' ב כ): ויש מפרשים שרץ שחופר בארץ חפירות וכו' ולפיכך יהיה פירושו וכו' שתי מלות ויהיה פרוש פירות חפירות ודומה לו בדברי רבותינו פירא דשפולי שפירושו חפירה שמשליכים שם גרעיני התמרים וכו'. ואולם כשם שאין פרות שבמלה חפר פרות אלא הכפלה חלקית בתוך המלה כדגמת שחרחרת, חמרמרו, כך נוצרה אולי גם המלה פיר בתוך המלה המכפלת עפרפּר (ת' חפרפר), שהבינוה אח"כ בארמ' ובעבר' כשתי מלים: עפר פיר.]

2ערוך ערך שעל פרש: כך ראינו דבר זה משל הוא אשה שנדרה שלא תגלח שער שבאותו מקום אינו מעכב לה בעלה מפני שדבר זה אינו מעכב בתשמיש המיטה וחשו חכמים לאומרה מפני הגנאי ומפני הפריצות, ע"כ. ורש"י כאן: בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר שאינו מזיקו, ע"כ. וב(ירוש' שם ז ג) המדיר את אשתו וכו' שאין שועל עפר פרין מת.]

חיפוש במילון: