פִּלֶגֶשׁ

1,2, פִּלֶּגֶשׁ, פִּילֶגֶשׁ, — שנו"ז, כנ' פִּילַגְשִׁי, פִּילַגְשׁוֹ, פִּילַגְשֵׁהוּ, מ"ר פִּלַגְשִׁים, פִּי-, סמי' פִּלַגְשֵׁי, כנ' פִּלַגְשֶׁיךָ, פִּילַגְשָׁיו, פִּלַגְשֵׁיהֶם, — א) אשה-שפחה, אשה חסרת הזכיות של אשה בת חורין, אשה לא נשואה בקדושים עפ"י החק: וּפִילַגְשֹׁו ושמה ראומה ותלד גם היא את טבח ואת גחם וכו' (בראש'  כב, כד). ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הַפִּילַגְשִׁים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי (שם כה ה-ו). וילך ראובן וישכב את בלהה פִּילֶגֶשׁ אביו (שם לה כב). ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים ויקח לו אשה פִּילֶגֶשׁ מבית לחם יהודה ותזנה עליו פִּילַגְשׁוֹ ותלך מאתו אל בית אביה (שפט' יט א-ב). הנה בתי הבתולה ופִילַגְשֵׁהוּ אוציאה נא אותם ועשו להם הטוב בעיניכם וכו' ויחזק האיש בְּפִילַגְשׁוֹ ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר (שם שם כד-כה). ולשאול פִּלֶגֶשׁ ושמה רצפה בת איה ויאמר (איש בשת) אל אבנר מדוע באתה אל פִּילֶגֶשׁ אבי (ש"ב ג ז). ויקח דוד עוד פִּלַגְשִׁים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות (שם ה יג). ששים המה מלכות ושמנים פִּילַגְשִׁים ועלמות אין מספק אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות וּפִילַגְשִׁים ויהללוה (שה"ש ו ח-ט). בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שעשגז סריס המלך שמר הַפִּילַגְשִׁים (אסתר ב יד). — ובתו"מ: אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לנכיות (סוט' א ח). ואי זו היא אשה ואי זו היא פלגש רבי מאיר אומר אשה יש לה כתובה פילגש אין לה כתובה ר' יודה אומר אחת זו ואחת זו יש לה כתובה אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה (ירוש' כתוב' ה ב). לפנים עמו, בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה (ר' יוסי שם הורי' ג ה). מאי נשים ומאי פלגשים, וכו' נשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין (רב, סנה' כא.). למלך שהיה לו אשה ופילגש כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיה וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות (מד"ר בראש' נב). — ובסהמ"א: בנימוס הארץ בנותיו של אדם מפלגשיו נקראו שפחות (בראש' רבתי, אלבק, 119). — ואמר המשורר: אדני קרשים נעלמים אך בלשון בני חת הם מפורשים משכן שמו עד תעמד בהם הושב מלכות בם ופילגשים (ראב"ע, אדני, איגר 27). — °בן פִּלֶגֶשׁ, כנוי של גנאי לעמלק, ואמר הפיטן: ביציאת מצרים זנב בן פלגש עדת אל כי כן כתוב ויבא עמלק וילחם עם ישראל (הוא, אל תכונתך, שם 167). — ב) ואיש המשמש למשכבי אשה: ותרבה את תזנותיה וכו' ותעגבה על פִּלַגְשֵׁיהֶם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם (יחזק' כג יט-כ). 



1 [לפי בֶּר העקר פִּלֶגֶשׁ בלי דגש בלמד.]

2 [לדעת כל החוקרים היום היא המלה παλλαχίς, πάλλαξ ביונ', pellex ברומ', אשר חדרה ללשון החכמים בצורה פלגס ואף פלקתא, ועי' H. Lewy, Die semit. Fremdw. im Greich עמ' 66. וכן בסור' פלקא, ובערב' מכאן השם בֶּלְקִיס بلقيس כשם מלכת שבא באגדת הקראן. אך מקור השם טרם התברר. אם אפשר שמוצאו הראשון במצרית והפא שבראש המלה היא הא הידיעה המצרית, אפשר לחברו עם שגל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים