°, ש"נ,— מצב הפעוט, שאמנם אינו עדין ברשות עצמו, אבל מגיל הילדות כבר יצא: בראותי קצת אנשים משאר מקומות בעונת הנשואין ועתות הפעוטות ידרשו ברבים בבתי כנסיות כאילו הם נשיאי עדה וראשי המטות (ר' אבא מרי, מנחת קנאות ה). במה דברים אמורים בקטנה שהגיעה לפעוטות שיש לה שבע שנים וכדאמר רבא בפרק התקבל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה אבל קודם שהגיעה לפעוטות אם אין לה אב שמת לאחר שנתארסה או נשאת אינה יכולה להתגרש בשום ענין (סמ"ג מ"ע נ). אם לוה בקטנותו אחר שהגיע לעונות הפעוטות והגדיל ומודה שלזה מחייב מיד (ר' שמואל הסרדי, התרומות לו ב). וכשמתגדל עוד ומגיע לעונת הפעוטות נוסף לו נפש שלישית והיא נפש בחריית השכלית בכח מעשיי ובתשלום שלש עשרה שנה יש לה גם כח העיוני (עמנואל חי ריקי, משנת חסידים ההרכבה ב). קטן שטענו הגדול אם טענו בדבר שיש לו הנא' לקטן כגון עסק משא ומתן לאחר שהגיע לעונת הפעוטות והודה הקטן נפרעין מנכסיו (שו"ע חו"מ, שבועה צו). ותשאר אשתו אלמנה ובניה יתומים בעונת (ה)פעוטות הגדול שבהם (הקד' הספר הנותן קובץ אמרי שפר על יד ה', שריד מעיר, יג).