1, פ"י, פּוֹצֶה, פְּצֵנִי, — פָּצָה את פלוני מצרה וכדו', הצילו, retten; sauver; to save: שלח ידיך ממרום פְּצֵנִי והצילני ממים רבים מיד בני נכר (תהל' קמד ז). הנותן תשועה למלכים הַפּוֹצֶה את דוד עבדו מחרב רעה פְּצֵנִי והצילני מיד בני נכר (שם שם י-יא). — ואמר בן סירא: חשכת בשרי משחת ומיד שאול הצלת רגלי פציתני משוט דבת לשון ומשפתי שטי כזב (ב"ס גני' נא ב). — ובסהמ"א: ולכל בני ישראל עמך יורדי הים באניות פצם והצילם ממים רבים (חמדת הימים א, י:). — ואמר הפיטן: פץ לי מחשילי, מה דודך משלי, פוצי מרפש ומדלי, דודי לי (ר' משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). האל ירצה אנקת צעקים ואֹתם יפצה כי בו חשקים (רמב"ע, אין בפי מלה, שעה"ש 76). רעה עמך גם רצה, אלהים ומצר פצה, ושימה לקצי קצה, חגור חרבך צור וצא (ראב"ע, לאט על, איגר 153). רצה והיצא לעמך פצה, פדהו מן ידי עבדות, רְבות חסדו לבן ידידו לנהגהו מכבדות, יחלצהו ויפצהו יריצהו מבור ודות (אפרים בר' יצחק, אשר יצר, מאורה, שבת ב חנכה). טבעו בבוץ ואין פוצה, טורפו מקצה אל קצה (אזון תחן, סליח' שני בתרא). — ואמר המשורר: ויש פוצה ויש דרש דמי דל, ויש גמל ויש שכר לתורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, ברודי, 124). אני עֹבר בתוך מים, דלני ממגורתי, אני הֹלך במוקד אש, פצני מבערתי (הוא, ראה היום, שעה"ש 35). — ואמר המליץ: חפץ יי' עליו ייטב ופצהו מעפר ומאשפה (ב"ז, ב"ס יא טו). כל נבלה וגאון שנא ופצה מהם אוהביו (שם טו יג). — ובינ' פעו', °פָּצוּי, מכירה פְּצוּיָה, שהמוכר עשה כל הַפִּצּוּיִים הנצרכים: מכירה חלוטה נקיה ופצויה מכל מין אפותיקי וחיוב (פחד יצחק, ערך מכירה על מנת, קח:). 

— פִע', °פִּצָּה, — פִּצָּה תביעת ממון או שוה ממון מעל פלוני, ביחוד במקרה שמכר לפלוני דבר שיצאו עליו אח"כ מערערים, פִּצָּה את פלוני מערבות2, entschädigen; compenser; compensate: ואין רשות לאחד מיורשי לטעון עליה ולא לערער עליה ולא להריב עמה ולא להנצות ולא לערער עליה וכו' כי פיציתיה וביררתיה ושיפתיה וניקיתיה וזיכיתיה בכל פנים של זכות (תשו' הגא' הרכבי שע, 186). שאם מכר לאחרי כן שדה לאחר אחר שקבל לזה אחריות שמשועבד לפצותו גובה אותן משועבדין שמכר לאחרים בשיעור הקרקע שטרפה ממנו (רגמ"ה, ב"ב מא:). ועל היתומים ועל באי כחם לפצות ולהדיח (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 16). וכן אם יצא על שדה זו שום כתב וקיום בעולם על פלוני זה בעל האשה ועל יורשיו אחריו ולסלקו ולפצותו מעל פלוני זה הלוקח ומעל יורשיו אחריו (שם 63). דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה, כשם שאילו מכר שמעון זה לאיש אחר באחריות ובא ב"ח דראובן וטורפה היה שמעון מפצהו3 ועל ראובן לא יוכל לחזור שהרי שלא באחריות לקחה ממנו כך כשמכרה לראובן עצמו יפצה3 לו (רש"י, כתוב' צב.). ולא יוכל הקבלו לדחותו ולומר פצני מן הערבות (לבוש חו"מ קכג יב). 

— פֻע', פֻּצָּה, בינ' מְפֻצֶּה, — מי שֶׁפִּצּוּ אותו: ושאר חזקות שחזקו חכמים מן המפַצה למפֻצה וכו' ונטל את ממונו מידו שלא כדין שלא בפני המפוצה (רב האי גאון, חמדה גנוזה קסה).