פ"י, פָּצְחוּ, פִּצְחִי, פִּצְחוּ, יִפְצְחוּ, — פָּצַח רִנָּה, התחיל לזמר ולרנן בקול, jauchzen; jubeln; pousser des cris de joie, jubiler; to shout merrily, jubilate: פָּצְחוּ רנה (במפלת מלך בבל)  (ישע' יד ו). רנו שמים כי עשה יי' הריעו תחתיות ארץ פִּצְחוּ הרים רנה יער וכל עץ בו (שם מד כג). רנו שמים וגילי ארץ יפצחו1 הרים רנה (שם מט יג). פִּצְחוּ רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם יי' עמו גאל ירושלם (שם נב ט). רני עקרה לא ילדה פִּצְחִי רנה וצהלי לא חלה (שם נד א). כי בשמחה תצאון ובשלום תובלון ההרים והגבעות יִפְצְחוּ לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף (שם נה יב). הריעו ליי' כל הארץ פִּצְחוּ ורננו וזמרו (תהל' צח ד). ובסהמ"א: ותחצוב מן האור מאורות וכוכבים קבועים בגלגלי רום מושלים ביום ובלילה פוצחים ביום שירה לעושם ונותנים זמירות בלילה לקונם (ר' בחיי אבן פקודה, בקשה בסוף חו"ה). — ואמר הפיטן: רננות לך משיחים, תודה וקול זמרה פוצחים (ר"א קליר, עשר מכות, סלוק ב' פסח). פדוים חוה במשכיות, פצוח שירים תמור בכיות (הוא, מבשר עם, מוסף שבת החדש). התנערי עניה לענות ושיר פצחי, התנהלי צביה אט לתוך מעון נוחי (ראב"ע, איך יעמד, איגר 129). אקרא קריאה ביחידה מפונה, לשם אשר בו היא מכונה, וכל קרבי יפצחו רנה, בהרימי קולי ואקרא (הוא, אקרא, שם 235). ושיר פוצחים ולך שוחחים ואומרים כי אין כאל (ר"י זבארה2, אראלים וחשמלים, אופן שבת א אחה"פ). שיר תשבחות לנצח נצחים, בקריאתם זה לזה שוחחים, בעניתם ובנעימתם זה אל זה פוצחים, בשלוש קדשות בקדש מפציחים (מי ימלל גבורות, סלוק מוסף צום כפור, מחז' איטל' ב, קכו.). לקצה ארץ נגעה שמחה גם נשמע במעונים קול ששון וכל לשון פצחה שירים עוד ורננים (שלמה, שיר חדש נשיר זה היום, פזמונים למילה, סדור ארם צובה, תשכב). להודות לו אפצח רננה עד נצח, למען הוא נצח לבבי גם תקפי (ר"י נג'ארה, עולת תמיד, הקד'). זכרון אשר נבא לך בנהר כבר, אזכר ואתבונן וחן לוקח, יום התחיה רוחך כי תעבר, אעלה להר ציון ושיר פוצח (שלום שבזי, מי נשקני, שירי תימן, 114). — ואמר המשורר: בשירתי אפצח, בני צדק וצח, מתוקן ומצוחצח, במלים נחברים (יהודי בן שבת, תשו' תלמידי דונש, 8). פאת עולם יאחז שיר נבונים, ונביא מבלי ציים ואיים, יתנו שוכני עי בם זמירים, ורנה יפצחו ציים ואיים (רמב"ע, התרשיש י טו, 85). על כל כבוד חפה אשמיע שיר צח אשר אפצח וכן אביע (יוסף בן יהודה זארק בעל רב פעלים, בספר ניב שפתים, כ"י Jews College, לונדון). —  °וּפָצַח, קרא בקול רם, שר, התפלל, ואמר הפיטן: ענה פוצחי הלל בכפות תמרים (רסע"ג, הושענות, סדור רסע"ג, רמד). העל המירו רע בבעל, וזה ללא זה פצחו במעל, זנחו בחרון אף לנגף וגעל, חל בעדם חבר והצרי תעל (ר"א קליר, אז מאז, קרוב' שבת שקלים). עד יתן רשות מלך עולם וחשים עד ימליכוהו עם עולם, ואז יפצחו לפאר אלהי עולם (הוא, אז ראית, שם). נשף בחוץ יצריחו, מפיסים אשר יצליחו, נאות דשן יפצחו, ויטבול ויתעלסו (קטע עבודת יוה"כ, 178 ,Elbog. Stud.). יצר פוצחים יחודו לנצחים, ימן קדוחים, יסר נדחים (ר' שלמה הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראש' ). וצח נצח נצחים, וצחצח צחצוח מצחצחים, אצו פוצחים ומנצחים למרום וקדוש (ויושע אל, אופן ז' פסח). ישמעני אלהים בקראי לנגדו, וסליחה יבשר לזרע ידידו, פוצחי ליחד שם כבודו, הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו (ישמעני, לתענית צבור, מחז' איטל' ב, רג:). —  פָּצַח בדבור, דבר בלשון ברורה3, ואמר המליץ: ואין כמוה בהירה גמורה בשפה ברורה ובמלים נגלים בלשונו הצח אשר נצח בכל אשר פצח (ירא יראה י, נג:). והלשון היותר מעולה לפצוח טוב הדבר הוא השוה בארכו וברחבו (קאנון ג). וכשיהיה הלשון הגדול רחב מאד או קטן בנכווץ לא יהי' בעליו יכול לפצח הדבור (שם ג ו א). ואם אין געיה אצלם לא יפתחו לעולם אבל גוללם ולא יפצחו במלם (הורית הקורא, דרנבורג, 67). — °ובמשמ' התחיל: והכתב הוא הפוצח בדבור, ר"ל מתחיל (דברי המלמד אבואלסרי בספר הישר (העריות) של ישוע בן יהודה הקראי4). אחרי שיש לנו שביל ודרך לדעת שהבדל החדשים בראיית הירח כפי הרמזים שהקדמנו מרצון המדבר בתורה מעקר בריאתו וכו' מה טעם לפצוח בו במצוה (ר"א הקראי, גן עדן, דה"ח ד, ו.). 

— נִפע', °נִפְצַח, — נִפְצְחָה המלה, בטאו אותה, הגו אותה בדבור: כי געיה להם סמוכה ועמהם משוכה ובהם תמוכה ושמורה וערוכה והם לא נפתחים ובפה לא נפצחים (הורית הקורא,  דרנבורג, 67). 

 — פִע', °פִּצַּח, — כמו קל, ואמר הפיטן: כל ברואי בריה בפצח מפצחים (ר' שמעון בר יצחק, כל שנאני, קרוב' ב ר"ה). מבית פצח5 צוארי חרוזי, קומי לך רעיתי ארץ הכנעני והפריזי, יפתי ולכי לך (בס' דברי חפץ, 18).

— פֻּע', °פֻּצַּח, בינ' מְפֻצָּח, שקראו אותו בקול רם, ואמר הפיטן: מקום שירים מפוצחים, וקרבנים ממולחים, חזירים גם מזובחים, תמור אלים מנותחים (מ' דרעי הקראי, לקו"ק, סז.).

— הִפע', °הִפְצִיחַ, — כמו קל, קרא בקול, שר, התפלל, ואמר הפיטן: קול דודי ייללה הצריח, הנני הנני הפציח (ינאי, קול דודי, קרוב' לפסח, זולאי, רעה). למלאכים הפציח ציר ולמחיצה עלה (ר"א קליר, אביגדור, תפארת שיבה לצונץ, 202). תוקפך חיוו והויות ערכו, תהילה בכנף היפציחוך  ושמך ברכו (עבודת יוה"כ, 186 .Elbog., Stud). אנשי אמונה אבדו ואין מאמין בך להבטיחה, כאליהו אשר עמד בהר הכרמל להפציחה (אנשי אמונה, סליח' מנח' יוה"כ ). הלל ועוז ורננה אפציח בגיל ורינה הדרת אלהי מעונה וכו' (אחימעץ, ניבויאר, MGWJ 1896, עמ' 552 ). ויפציח שיר כסא פני עון נושא ויתרעם הכסא להוד מתנשא (מי ימלל גבורות, סלוק מוסף צום כפור, מחז' איטל' ב, קכה:). שיר תשבחות לנצח נצחים, בקריאתם זה לזה שוחחים, בעניתם (ובנעימתם) זה אל זה פוצחים, בשלש קדשות בקדש מפציחים ושלוש קדושה לקדוש משלשים ומפציחים (שם שם קכו). פה אחד יפציחו עם עולם, הזכירו לברכה מנחיל דת העולם (לשמחת תורה, שם שם קצג). חולחלתי ונפשי שחה, טוב ומטיב הלולך אפציחה, כי עמך הסליחה (בשם אלהי אברהם אפתחה, ערבית לכפור, סדור ארם צובה, תקסד.). יונתי התבונני עורי, בו אשיר שירה לאל צורי, ברוך הוא מפציח מבוארי6, ייחודו הוא מחמד שרשי (שלום שבזי, יום שבת, שירי תימן, 165). —  ואמר המשורר: ואז שיר יענו לאל ורון אפציחה שירה אמרתיה לשר כל היקום שירו למצרים אשר השלחה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 268).