1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', פִּצֵּחוּ, — פִּצַּח את העצם, בְּקָעָהּ וּפְתָחָהּ להוציא ממנה המוח, וכדו', aufbrechen, aufknacken; rompre, casser; to break open, crack: ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פִּצֵּחוּ ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת (מיכ' ג ג). 

— נִפע', *נִפְצַח, — פִּצחו אותו, נשבר, נבקע: שני חוטין שלאש יצתה מבית קדש הקדשים, ניפצחו2 לארבעה, ניכנסו שנים בחוטמו שלזה ושנים בחוטמו שלזה (ספרא, פרשת נדב ואביהו, העתקה ציור-אורית בביה"מ שכטר מכ"י בנקוד עליון של ותיקן).

— קל, רק בינ' פָעוּ', °פָּצוּחַ, כְּרָךְ פָּצוּחַ3, פתוח, פרזי, בלי חומה: בפצחין, כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה (רש"י, במד' יג יט). 

— פֻע', °פֻּצַּח, בינ' מְפֻצָּח, — א) שפִצחו אותו, שבור, פצוע, ואמר הפיטן: מעצמותי המפצחות והמפלחות ממכעיסיך וממזעימיך: נמתי נלאיתי נשא חרונך וזעמך (אליה בר שמעיה, את ה' בהמצאו, סליח' צום גדליה). הגיה לשבעתים מאפל מאורם, כי פוצחו עצמותם והופשט עורם (אשחר תשועתך נוצר חסדים, שחר' כפור, סדור ארם צובה, תקצח.). — ב) כְּרָךְ מְפֻצָּח, כמו פָּצוּחַ: בחצריהם, כרכים שאין להם חומה, ותרגמו בפצחיחון, שהם מפוצחים, לשון פתיחה כמו פצחו ורננו (רש"י, בראש' כה יג).