פָּצַל

קל  לא נמצא במקורות הקדומים1

— פִע', פִּצֵּל, יְפַצֵּל, — פִּצֵּל בָּעֵץ, עשה בו פְּצָלוֹת, קלף בו הקלפה, חשף רצועות בקלפה, abschälen; peler; to peel off2: ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון וַיְפַצֵּל בהן פצלות מחשף הלבן אשר על המקלות ויצג את המקלות אשר פִּצֵּל ברהטים בשקתות המים (בראש' ל לז-לח).  — ובסהמ"א: ואת הבית יקציע מגזרת מקצעות וכו' וי"א שיפצלו המקצוע ואין זה נכון כי כבר פשה הנגע בבית רק יקציע כל הבית (ראב"ע, ויקר' יד מא). — ואמר הפיטן: למען חָלָק מפצל מקלות בשקתות המים (רסע"ג, תענה אמונים, הושענות להושע"ר). מפצל ברהטי מקלות בהטי, הליץ שבטי הקוראים את משפטי (רשב"ג, שזופי פליטי, מנחה יוה"כ). טוב עֵר מנֻצלת, עֶגלה גֶוי מפצלת3, טלאיו סך כבחוצלת, אני חבצלת (משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: ואם תרצה ראות דמיון זקנו ראה עמק אשר גרעו כשבים, ראה ענף אשר היה מכוסה ברב עלים פצלוהו חגבים (סה"ש לריב"ג, פצל). ואמר המליץ: חרש כי יכרת עץ יקציעהו יפצלהו מסביב ובחכמתו יעשה כלי לשרת בו בבית (רנה"ו, חכמת שלמה יג יג). — *ופִצֵּל עצים בקרדם אבנים וכדו', בקע וחלק אותם לחלקים: מעשה בכהן אחד שהיה עומד ומפצל4 עצים בלשכת דיר העצים (ירוש' שקל' ו א). — ובסהמ"א: חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר וכו' (רמב"ם, שבת ל ו). לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו בשביעית וכו' ואם התחיל מקודם שביעית ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים וכו' ה"ז מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה (הוא, שמיטה ויובל ב ו). כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים ואין מפצלים אותם ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין (הוא, בית הבחירה א ח). או ששאל קרדום לפצל הו עצים ונשבר בעת שפצל בו מחמת הבקוע וכל כיוצא בזה ה"ז פטור (הוא, שאלה ופקדון א א). המפצל זמורות הגפן או שריגי אילנות וכפות תמרים בנכסי הגר, אם דעתו לעבוד האילן קנה ואם דעתו להאכיל העצים לבהמה לא קנה (שו"ע חו"מ, רעה יז). — *הזנב מְפַצֵּל את העצם5, עצם הזנב מּפֻצֶּלֶת: נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק או שראש הזנב מפצל את העצם6 או שיש בשר בין חוליא לחוליא (בכור' ז ה). — ובהשאלה, °פִּצֵּל הָעֹל, שבר העל, פרק אותו, ואמר הפיטן: שים אמריו בלבבך, ועולו אל תפצל, עזוב הבלי חלדך, ועדי מאוייו נצל (מדה"ג לפר' שפטים, MGWJ 1894, עמ' 564).

— פֻע', פֻּצַּל, בינ' מְפֻצָּל, מְבֻקָּע וּמְחֻלָּק: ארבעה סניפים של זהב היו שם על שלחן הפנים מפוצלין7 מראשיהן שהיו סומכים בהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה (מנח' יא ו). והרי עז דחרוקות וחלבו אסור, מפוצלות בעינן, והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר, חבורות בעינן (חולין נט:). ואם מפוצלת כמו מחולקת זו מזו ואפילו מעכו וחזר דובקן אמרינן ודאי סירכא הוא (תשו' רב צמח גאון, מן הגני' JQR XVII, עמ' 273). שנים עשר גבולי אלכסן מפצלין לששה סדרים (רסע"ג, בנוסח' פרוש הערבי ליצירה ד ב). ויש מפרשים עץ גדול ארוך נתון על עץ מפוצל ובראשו האחר של אותו עץ גדול תלוי חבל עם הדלי על גבי הבור (ערוך ערך בייר). מאן דאית ליה מעברתא בדקניה, שזקנו מחולק ומפוצל ויש בין שני שבילות כמין מעבר (רש"י, סנה' ק:). מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט (הוא, מכות י:). וכמו מעשה הלבנה היה זה שצייר שתי עיירות ירושלם לדרום ורבת בני עמון למזרח ובבל צייר לצפון, וצייר שני דרכים מפוצלים יוצאין מבבל אחד לרבה ואחד לירושלים למען יראו העם וישאלו וישימו על לב (ר"א בלגנצי, יחזק' כא כה). כל מין שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה ויש לו קרנים מפוצלות כגון האיל הרי זה חיה טהורה בודאי (רמב"ם, מאכלות אסורות א י). — °וכלים מְפֻצָּלִים8 בכלים של פרקים פרקים: ואין מחזירין מנורה של חוליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה (הוא, שבת כב כו). אם היתה ראש הזנב מפוצל לשנים בשני עצמים (הוא, אסורי המזבח ב ד). החצוצרת שמפוצלת חליות חליות, אם אין יודע להחזירה אלא אומן ה"ז מקבל טומאה כשהיא מחוברת (הוא, כלים י טו). כלים שהן מפוצלין כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהן עשויין חתיכות חתיכות מעמידין אותן בי"ט (הלבוש או"ח תקיט ב). — ואמר המשורר: אל תשקוט ללקוט חבצלת מפוצלת (סה"ש לריב"ג, פצל). בקרבו עליות מפצלות, פצלות לבנות ומגבלות (ראב"ע, אחודה, כהנא א, 90).

— הִפע', *הִפְצִיל, הִפְצִיל לכאן ולכאן, התחלק, התפלג לצדדים9, sich teilen, gabeln; se diviser, bifurquer; to divide, fork, branch: מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן (ר' אבהו, יומא כט.). מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה  מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפילה תפלתן נשמעת (ר' בנימן בר יפת בשם ר' אלעזר, שם שם). אלו הן סימני בגרות, ר' יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם, משיכסיף אזקונה לה, אלא א"ר אשי משיפציל ראש החוטם10 (נדה מז.). — ואמר הפיטן: די קרני אילת בהפציל נם הצופה מליו, דץ וקרץ התמיד ולקח הדם אליו (ר' אליעזר בן נתן, אכפרה, סליח' מוס' יוה"כ).

— הָפע', *הֻפְצַל, בינ' מֻפְצָל, — מְפֻלָּג לכאן ולכאן, geteilt, gegabelt; divisé, bifurqué; divided, forked: נחתכה זנב מן העצם ולא מן הפרק או שהיה ראש הזנב מופצל11 לשני עצמות וכו' הרי זה לא ישחט (תוספת' בכורו' ד ז). — ובסהמ"א: חמשת חוטים של כסלים שנים משמאל מתפזרים לשלשה שלשה, ושלשה מימין מופצלין לשנים וכו' (והזהיר, ויקר' ב).

— קל, בינ' פָעוּ, °פָּצוּל: ואת הבית יקציע, מגזרת מקצעות וכן מר ואהלות קציעות וטעמו פצולות (ראב"ע, ויק' יד מא).

— נִפע', °נִפְצַל: כנגד הירכים הוא מתחיל ליפצל ויוצא ראש א' לירך זו ואחד לזו והאמצעי יורד לזנב וכו' (רש"י, חול' מה:, ד"ה עד בין הפרשות). והעצם של בוקא דאטמא דוחק הבשר ומדובק ודוחק בו את מוח החוט הנפצל עליו עד שנעשה דק ואינו ניכר (הוא, שם שם, ד"ה בליטן טפי).

הִתפ', נִתפ', °הִתְפַּצֵּל, °נִתְפַּצֵּל, — פִּצְלוּ וחלקו אותו לחלקים: עד שהוא מלא ענבים שמו אשכול ואם נפסג ממנו מקצת האשכל ונתפצל ממנו ויש לו כתף או נטף שמו פסיגה (פי' הגאו' עקצ' א ה). ואע"ג דהדר אגיד להו איהו, הענפים של מעלה כדי להשכיבן מפני שמתפצלין לכאן ולכאן ונזקפין למעלה ואין סותמים הנקב (רש"י, סוכ' יג.). מיפציל, הנימא מתפצלת ומתחלקת לשנים על גבי בהמה מאליה (הוא, זבח' יח:). תלתא קני הוו, לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלשה (הוא, חול' מה:). עד בין הפרשות, עד מקום שהוא מתפרש ומתפצל פצולין (הוא, שם שם). וכל זמן שהן צמותין וקשורין השלשה יחד קרי צומת עד מקום שמתפשטין ומתפצלין זה מזה (הוא, שם עו., ד"ה דאגרמא ולבר). כמין אפקתא דדיקלא, שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה וכו' (הוא, נדה כד.). חמשה חוטין יש בכסלים שלשה מן הימין ושנים מן השמאל, השלשה שמן הימין מתפצל כל אחד מהם לשנים שנים והשנים שמן השמאל מתפצלין לשלשה שלשה וכולן משום חלב (רמב"ם, מאכלות אסורות ז יא). חוט השדרה הוא יוצא מן המוח והולך על פני כל השדרה והאליה עד סוף הזנב ומתפצל לג' פיצולין וכו' (שבלי הלקט, טרפות ב). אמר אמימר משמיה דרב נחמן משנכנסה הגרגרת בתוך החזה מתפצלת לג' קנים הקנה האחד לריאה והשני לכבד והשלישי בתוך בתוך החזה12



1 [ועי' הִפע', הערה.]

2 כן כל התרגומים הקדומים ואף רב הפרשנים, כגון רש"י ואחרים. אך דברי (ריב"ג  סה"ש, פצל): חקק בהם או קבע בהם והפצול הוא כמו כריתה וחלוק והפרדת דבר מחובר, ע"כ, ובזה נכרת השפעת הערב' והארמ', ועל פי ריב"ג גם הראב"ע: פצל, הטעם כרת כריתות קטנות, ומכאן גם חזקוני עה"ת: ויפצל, ואין לו דמיון והוא לשון חילוק בלשון תלמוד.]

3 [מחלקת ומפזרת.]

4 [כך בנוס' וילנא.  אמנם סירוש' הוצ' קורטשין: ומפציע, ועי' פָּצַע, הִפע'.]

5 [כך פרש הרמב"ם וז"ל: שיהא קצה של זנב בשתי זנבות ובכל אחד משתיהן עצם ע"כ. וכן התוס' (בנגוד לרש"י, עי"ש) ורעב"ט ואחרים.]

6 [כך הנוס' במשנה שבבבלי (בכורו' לט:):בנ"א חסר את העצם; ובמשנה שבמשני': מפציל עצם.]

7 [במדב"מ הגרסה: מופצלים.]

8 [(בכר, לקוט' מס' המספיק, 89) מעיר על הקרבה בין הבטויים כלים מפוצלים, שלחן מפוצל ובין הערב' אואני מפצּלה, מאידה מפצּלה, במשמ' כלים של פרקים, שלחן מרכב מחלקים נפרדים. הוא מצין כי השרשים פצל ופרק (מפאצל בערב', פרקים בעבר') נרדפים בשתי הלשונות וכי מנורה של פרקים משמ' כמו מנורה מפוצלת.]

9 [וכן בארמ' שבתו"מ: חוטין שבעוקץ אסורין, חמשא חוטי אית בה בכפלא, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, תלתא מפצלי לתרי תרי, תרי מפצלי לתלתא תלתא (רב יהודה, חולין צג.).]

10 [של דד האשה, ןצ"ע.]

11רא"ש, בכורות לט:) גורס בתוספתא: מפוצל.]

12 [בתלמו'  (חול' מה:): תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים