1, פ"י,פִּצַמְתָּה, — פָּצֹם דבר, שברתו, בקעהו, פָּצֹם את הארץ, בקע אותה, כמו הרעש וכיוצא בזה, spalten; fendre; to crack: הרעשתה ארץ פְּצַמְתָּה רפה שבריה כי מטה (תהל' ס ד) . — ובסהמ"א: בלי עמל ויגיעה רבה יוציאו לחם מן הארץ, ממחרשת לא ידעו רק בגרזן כהה יפצמו הארץ מעט (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, כ:).  אה שושנה את פוררת פצמת את לבבי ומי ירפא שבריו (אברהם מפו, אהבת ציון יד). פוררתני בתועבותיך פצמתני בחמאות לשון רמיה (שם  כג) — ואמר הפיטן: קורות בתינו פצמתה וקירות ליבינו העצמתה (ינאי, קדירת שיר השירים, קרוב' לפסח, זולאי, רעד). מחנה גבורה אשר כחה מעצימים עצום, משובבים בינתים בדברי כבושים בחרט לפצום (מנחם ברבי מכיר, אשחר אל אל, יוצ' שבת תשובה). בינ' פָעוּ', °פְּצוּמָה, כנוי לארץ2 ואמר הפיטן: פצומה להום, פקד קר וחם, פלס לתהום, על פני תהום (שמעון בר יצחק,אדון אמנני, יוצ' א שבועות). סקר תעלמות ומכוננם במערכת, עורר זרֹעך החשופה לממלכת, פצומה להתיר  מאזקי מהפכת, צֹעקת ונֹאקת תעתר בסכת (ר"י בן אביתור, אלהים אמן , הושענה, שעה"ש, 15). — ואמר המשורר:ואל תשיאכם תבל בהבלה, במי לחצה ופתה הצנומה, ואל תבטיחכם על פחזותה, ומי יבטח עלי ארץ פצומה (קטע כ"י גני' קהיר ביד שפירא). 

— נִפע', נִפְצַם.— פצמו אותו, שברו ובקעו אותו, ואמר המשורר: וביום פקידת הנשמה, תשוב גויה נפצמה (שלום שבזי, עין ולב, שירי תימן, 118). 

— פֻּע', פֻּצַם, — כמו נִפע', ואמר הפיטן: פצמה רקועת שעולים3, עמים אחזום בהלים, סער צירים  וחבלים (ר"א קליר, תתו קול, סדר א שבועות). פלצנו מרוב תלאות פצמנו מכובד תחלואות (אדון בינה, סליח' ב עשי"ת, ליטא).