פ"י, פְּצָעוּנִי, פְּצוּעַ1, פָּצֹעַ, — פָּצַע אותו, עשה בו פֶּצַע, verwunden: blesser; to wound: לא יבא פְּצוּעַ דכה2 וכרות שפכה בקהל יי' (דבר' כג ב). ויכהו האיש הכה וּפָצֹעַ (מ"א כ לז). מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פְּצָעוּנִי נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות (שה"ש ה ז). — ובתו"מ: כויה תחת כויה, אם תאמר שפצעו והוציא מוחו והלא כבר נאמר פצע תחת פצע וכו' אלא כוואו על ציפרנו ועל כף רגלו (מכי' משפטים ח, מסכ' נזיקין). פצועין בולעין ופולטין וחוזרין ובולעין, שלימין בולעין ופולטין ועוד אינן בולעין (ירוש' תרומ' י ו). שפצעה בפניה (ר' יוסי בר חנינא, כתוב' מג:). המשויירים שבסעודה נכנס בהן יין ופצעו זה את זה והרגו זה את זה (שמח' ח). כיון שנכנסו עמהם בלילה נפלה קטטה ביניהן ועמדו והכו אלו את אלו, לבקר הלכו אצלה דין רישיה פצוע, דין ידיה פצוע (מד"ר במד' ג). או מכה רבה שומע אני יפצענו במקלות, ת"ל והפילו השופט והכהו (מדרש תנאים הופמן, דבר' כה ג). — ובסהמ"א: וכי איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי (רש"י, בראש' ד כג). — ואמר הפיטן: פתחתי, כבודו חמק מלבא, מצאוני, לוחמי פצעוני בנוו (משלם בר קלונימוס, גן נעול אוה, אופן ב' פסח). עיפתה אף היא קלעתם לבית מצודם, פצועים ונפצעים ומפלח כבדם (מומתים, יוצ' אחרון פסח). — *פָּצַע חוט, בקע אותו כדי לעשותו דק יותר: אבות מלאכות ארבעים הסר אחת הזורע והקוצר וכו' והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר וכו' (שבת ז ב). סכוכית אחרים אומ' כדי לפצוע בה שתי נימין כאחת (תוספת' שם ח כא). מיתיבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' היו מטילין לה תכלת (מנח' מ:). — פָּצַע חלזון, בקעו להוציא את דמו: הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת (שבת עה.). — *פָּצַע זיתים, בקע אותם לרככם ולהכשירם לאכילה: זיתים משיכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה, הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה (שביע' ד ט). זיתי חולים שכבשן עם זיתי תרומה, פצועי חולין עם פצועי תרומה, פצועי חולין עם שלימי תרומה או במי תרומה אסור אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר (תרומ' י ז). הפוצע זיתים בידים טמאות טימאן (טהר' ט ה). היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות, כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טמא (טבו"י ג ו). הזית שפצעו בידים טמאות לא הוכשר (תוספת' שם י יא). בעו מיניה מרב ששת מהו לפצוע זיתים בשבת אמר להו וכי בחול מי התירו, קסבר משום הפסד אוכלין (שבת נ:). — *פָּצַע תאנים, בצע אותן לשנים: אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות וכו' נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות (מד"ר שה"ש, דודי ירד).

—  נִפע', *נִפְצַע, — מי שפצעו אותו: איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו (יבמ' ח ב). לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא נפצע בנו וכו' (ר' יודה בן פזי, ירוש' ברכ' ה ב). באותה שעה קפצה קטיגורי' לפני כסא הכבוד אמרה לפניו רבון העולם אי זה מהן נהרג על שמך, אי זה מהן נפצע מוחו על שמך וכו' (מד"ר איכה, א"ב תניינא, ולא זכר). — ואמר הפיטן: פצועים ונפצעים ומפלח כבדם (מומתים, יוצ' אחרון פסח).

— פִע', פִּצַּע, — *פִּצַּע מוחו או ראשו של אדם, בקעהו: גירה בהם סניגורים והיו מכין אותם ומפצעין את מוחיהם בגיזירין וכו' (ירוש' סנה' י ב). איזהו הרעת אחרים אכה פלוני ואפצע את מוחו (ב"ק כא:). הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלוהי פלוני וזה מברך לאלוהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפציעין את מוחן אלו את אלו וכו' (מד"ר ויקר' ד). כל מי שהיה בורח מהן היו מכין אותו ומפציעין את ראשו ונוטלין את כסותו (מדרש שה"ש גרינהוט ז, לט.). — *פִּצַּע אגוז, פצח את האגוז, שבר את הקלפה למען הוציא הלב,*פִּצַּע קנה, בקע ושבר אותו: נוטל אדם קורנס לפצע3 בו את האגוזים וקרדום לחתוך בו את הדבילה וכו' (שבת יז ב). מפצעין באגוזין ומחתכין בדבילה משבת לאותו שבת (תוספת' שם יב טז). אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל מפצעין אגוזין במטפחת ואינו חושש משום קריעה (שם יו"ט ג טז). מעשר טבל שנתערב בחולין (אוסר בכל שהוא) וכו' רבי הלל בן פזי בעי ויפצע, אמר רבי יונה ומותר לפצע וכו' (ירוש' דמאי ז ז). — *פִּצַּע זיתים, בזיתים, כמו פָּצַע זיתים: זית שפיצעו בידים מסואבות לא הוכשרו, לסופגן במלח הוכשרו (ירוש' מעשר' א ז). המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר, לסופתן במלח לא הוכשר (שבת קמה.). — °פִּצַּע העשן לכאן ולכאן, התפלג לכאן ולכאן4: ועשנו עולה כמקל ואינו מפצע לכאן ולכאן (אבודרהם, שחר' של חול, מה.).

— הִפע', *הִפְצִיעַ, כמו קל פָּצַע, גרם לְפֶצַע: מה הקומקום הזה כווה ומפציע ומפחם בו כך אני יורד לו (יושוע בן קבסיו, ירוש' פסח ו א). — ואמר הפיטן: זוי שאול במחתרתו אף כי אציע, חזיתי והנך שם לחברה ולהפציע (יצחק, יחביאני, סליח' יוס ה). — *הִפְצִיעַ את מוחו: כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין (סנה' ט ו). — *הִפְצִיעַ לכאן ולכאן: תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן (יומא כח:). למנצח על אילת השחר, מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן (שם כט.). של הללו מתמר ועולה (עשן הקטרת) כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן (שם לח.). — *הפציע עצים, בקע אותם:  מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפציע5 עצים בלישכת דיר העצים (ירוש' שקל' ו א).

— הִתפ', *התְפַּצֵּעַ, נִתְפַּצְעוּ האגוזים, פִּצְעוּ אותם: נתפצעו האגוזים, נתפרדו הרמונים וכו' יעלו באחד ומאתים (ערלה ג ח).

— פֻע', °פֻּצַּע, בינ' מְפֻצָּע, כמו נִפע', נפצע בְּפֶצַע: בהמה או עוף שראינוהו מלוכלך בדם וכו' וחתול יוצא ובא באותו לול של תרנגולין ויש שם תרנגולין שאינן מפוצעות חוששין לספק דרוסה (והזהיר שמיני, מו). 

— הָפע', הָפְצַע, הופצע, — כמו נִפע' נִפְצַע: על שם קיסר נלחמתי והופצעתי פצעים כאשר עיניכם רואות (יוסיפון, גינצבורג, רלו). ויפול פתאום כל הבית על המלך ועל אנשי ביתו ולא נהרג המלך ולא הופצע המלך ולא ביתו (שם רסה).