1, פ"י, יִפְרָע, תִּפְרָעוּ, פָּרוּעַ, — פָּרַע פלוני את ראשו, עשה שער ראשו2: ראשיכם לא תִפְרָעוּ ובגדיכם לא תפרמו(ויקרא י ו). והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פָּרוּעַ ועל שפם יעטה (שם יג מה). והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים את ראשו לא יִפְרָע ובגדיו לא יפרם (שם כא י). והעמיד הכהן את האשה לפני יי' וּפָרַע את ראש האשה (במד' ה יח). ובתו"מ במשמ' גדל את שערו3: האיש (המצֹרע) פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת (סוטה ג ח). בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל, שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם (ר' יוסי, כלים א ט). כהן גדול שפרע או שפירם או שניטמא לאחד מן הקרובים הרי זה חייב (תוספת' מכות ד יז). ופרועי ראש ושתויי יין ששימשו כולן במיתה (שם כרית' א ה). אבל שלא פרע1 ושלא פירם חייב מיתה (רב תחליפא בר אבימי בשם שמואל, מו"ק כד.). ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת עדי תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה וכו' (מד"ר אסתר, ותאמר אסתר). — ואמר המשורר: לא אספו אליו להשית יד עלי עיניו ולא פרעו ולא קרעו (רמב"ע, נטפי דמעות, ס' דברי חכמים, פג). אולי נזירות הן ולכן תמיד ראש לא תגלחנה אבל תפרענה (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יז.).
— פִּע', °פֵרַע, פירע, עי' קל, הערה.
1 [עי' הערה לשרש פרע.]
2 [הקדמונים שגזרו פעל זה מן א. פרע במשמ' גלה ושהבינו אף גדל פרע במשמ' גדל פרוע או מגֻלה, לא יכלו לעמד על משמעותו הנכונה. ואלה דברי הספרי במד' כה: נאמר כאן (בסוטה) פרוע ונאמר להלן (בנזיר) פרוע, מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער ע"כ. ואף רב החדשים דרשוהו במשמ' גדל השער ללא טפול, — אולם זאת על פי ההבנה של גדל פֶּרַע כאלו פרושו גדל פרוע מן א. פרע. ואולם למעשה אין פֶּרַע אלא שער הראש, מן ב. פרע, והפעל ב. פָּרַע, פָּרַע את ראש או את ראש האשה, אינו אלא פעל נגזר מן השם פֶּרַע במשמ' שער, כלו' עשה (מה שאדם נוהג לעשות) בשערותיו או בשערות של אדם אחר, ואין ספק שלא גלוי ולא גדול פרוע (שאין בו מעשה) מתאימים לכך. והנה פריעת הראש ופרימת הבגדים באים בהקבלה גמורה במנהגי אבלות, שעל הכהן להימנע מהם. ובמנהגי אבל כאלה נזכרים באותה הקבלה: ויקרע את מעילו ויגז את ראשו (איוב א כ), ומכאן נראה שאין פָּרַע ראש בעקר אלא גזז את שער הראש. ואמנם אין גזיזת השער ופריעתו לגבי האבל והמצרע גלוח ממש, הסרת כל השער, כשם שאין פרימת הבגדים קריעה שלמה של הבגדים, אלא גזיזה וקריעה עד כדי שנוי המראה הרגיל של ראש מסֻדר בשערותיו ושל בגדים שלמים. וכן מבחין הנביא: וראשם לא יגלחו (הכהנים) ופרע לא ישלחו (יחזק' מד כ), ושתי דרכים אלו, אף שלוח פרע כפי משמ' הפעל שִׁלֵּח, הן כנראה דרכים להסרת שערות, ששתיהן אסורות לפי דבריו, ורק: כסום יכסמו את ראשיהם. ואין לעמד על משמעותו המדיקת של כסם, ואם באמת אף כסם לשון גזיזה הוא, או, למשל, לשון קשירת השערות, וצ"ע.]
3 [כך הבינו חז"ל אף פעל פָּרַע זה שבמקרא וז"ל הספרא, ויס, שמיני מכיל' דמילואים בסוף): ראשיכם אל תפרעו, אל תגדילו פרע, יכול אל תפרעו מן הכובע, הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה, מה פריעה האמורה להלן גידול שיער אף פריעה האמורה כאן גידול שיער, ע"כ. ובענין פריעת ראש המצרע נחלקו בדיעותיהם. לפי ר' אליעזר: יהא פרוע לגדל פרע (שם תזריע פרק יב), ולפי ר' עקיבא: דברים שהם חוץ מגופו כלומר שעל כסוי הראש מדֻבר. את פריעת ראש הסוטה הבינו כגלוי הראש , כמוכח מן הדגמאות שהובאו בערך א. פָּרַע, והיו שהבינוה גם כסתירת השערות (סוטה ח.). ]