*, פ"י, — פָּרַע אדם חוב, השיב, שלם1,  zurückgeben, zahlen; rendre, payer; to return, pay:  היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה (כתוב' ט ח). המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו את אבידתו (נדר' ב ב). מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו וכו' (ב"ב י ה). שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון וכו' נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין (שם י ז). מעשר עני אין פורעין הימנו מלוה וחוב ואין משלמין הימנו גמולים וכו' (תוספת' פאה ד טז). לווה הימנו אלף דינר בשטר ופרען לו ומבקש ללוות הימנו שנייה הרי זה לא יחזיר לו שטרו הראשון וכו' (שם גיט' ב ט). גזל ופרע את חובו גזל ושילח סיבלונות לבית חמיו הרי זה חייב (שם ב"ק י יט). שנים שהיו תופסין בשטר זה אומר שלי הוא ואבד הימני וזה אומר בידי היה ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמי (רבי, שם ב"מ א טז). אם שביעית שאין פורעין חוב מדמיה מותר למוכרה, מעשר שני שפורעין חוב מדמיו אינו דין שיהא מותר למוכרו (ירוש' מע"ש א א). שטר שלווה בו ופרעו אל ילוה בו באותו היום (ר' יוחנן, שם כתוב' ט יג). לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח (ברכ' ז.). אמר להם הקב"ה לישראל, בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע (ר' יוחנן משום ר"א בר"ש, ביצה טו:). אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו (ריב"ל, כתוב' יט:). הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו (ריש לקיש, ב"ב ה.). הלוהו ואני ערב, הלוהו ואני פורע, הלוהו ואני חייב, הלוהו ואני אתן, כולן לשון ערבות הן (רב הונא, שם קעד.). בשביל ד' דברים ממון בעלי בתים נמסר למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית וכו' (דא"ר ב). וילך למסעיו וכו' אמר ר' אלעזר ב"ר מנחם הלך לפרוע הקפותיו (מד"ר בראש' מא). — ובהשאלה, פָּרַע תענית, צם את הצום שהיה חייב לצום: לוה אדם תעניתו ופורע (רב יהודה בשם רב, תענ' יב:). — ובסהמ"א: אמר לנו הרי דבר שלו מזומן יעשה לי חיזוק ואפרע אותו מיד, הוציא זהובים ופרעו בפנינו (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 38). ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שפרעני מאה זהובים של פלוני כמו שהרשני (שם שם). תנוח נפשי מדאגות העולם ואפנה לפרוע חובותי לבורא (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ה). ועת תלוה פרע קודם תביעה (צואת ר"י א"ת, דרך טובים). וימהר בעל הבשר אליו והחזיק בשוליו ואמר לו אנה תלך וחובך לא פרעת (ר"י חריזי, תחכ' כא, 207). ואל תמציא מקום למשמיצים להשמיץ ולאמר עד לא יחפש על דיני אחרים יחפש חובות על עצמו ויפרע אשר עליו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 121). כי זנתה מאחרי ארצי ואם גומר זמני ואני הושע יואל ויקח הזמן חוני ואך נשיי לבדו יהיה פורע (עמנואל, מחברת א, 5). — ואמר הפיטן: ואם התנה פרעני בעדים וזה טען פרעתיך יחידים (רה"ג, שערי שבועות, קבוצ' קונטר' לב.). ואל ישים אל לבו הכיס רק ואין בו, ישמח וירוה ואם לוה הצור יפרע את חובו (יהונתן, יום שבת, זמיר' ליל שבת). — וּפָרַע לו, גמל לו חסד, השיב לו טובה: ומה אם אילו שלא עשו חסד ולא בידיהן ולא ברגליהן ראו מה פרע להן הקב"ה, ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן עם גדוליהן ועם קטניהן על אחת כמה וכמה (ירוש' סוטה א י). אמר הקב"ה לשם אתה כסיתה ערות אביך חייך שאני פורע לך (מד"ר בראש' לו). ד' דברים טובים היו ללוט בעבור אברם וכו' וכנגדו היו בניו צריכים לפרוע לנו טובות, לא דיין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות (שם שם מא). אמר לו הקב"ה אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורעה לבניך (שם שם מח). ויקחהו כתיב, מי היה זה שמעון ואימתי פרע לו להלן ויקח מאתם את שמעון (שם שם פד). ומה פרע הקב"ה לבניו, המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וכו' (שם ויקר' לד). וכי אין אנו יודעין שאם לא נטמאה האשה שהיא טהורה מה תלמוד לומר וטהורה היא אלא סוף שהמקום פורע לה תחת ניוולה וכו' (ר' יהודה בשם ר' אליעזר, שם במד' ט). אמר הקב"ה גמילות אני פורע וכו' (רבי שמואל בר רבי גדליא, שם דבר' א). ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקב"ה יפרע לכם שכר טוב (שם שה"ש, סמכוני). אע"פ שהיה (עשו) רשע לא קפח הקב"ה שכרו וכו', ומה פרע לו הקב"ה נתן לו שלוה בעה"ז וכו' (דב"ר ליברמן, 23). — וּפָרַע לפלוני, גמל לו רע: אמר לו הקב"ה מזה אתה אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צוררה לך בכנפיך, אימתי פרע לו וכו' (מד"ר ויקר' יא). בא וראה מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אומות כתיב בתורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (ר' אלעזר, שם שה"ש, סמכוני). אמר לו הקב"ה (למשה) אני מפתה אותך ואתה אומר שלח, חייך אני פורעה לך (תנחומא שמיני ג). — ואמר הפיטן: ובפרעות תפרע המוציא שם רע ואיש זב ומצורע בהזות נטהרים (רשב"ג, אזהרות, שמור לבי). ישעי וכבודי משגבי ומנוסי, ונצב לריב על אונסי, סוככי באברתו יי' נסי, פורע וגובה דין קנסי (ר"י טוב עלם, ישעי וכבודי, קרוב' שבת הגדול). הניס ים וקרעו, וצר בסאסאה פרעו, הקדים פניו והכריעו (משלם ברבי קלונימוס, אפיק, יוצ' ב פסח). בד בבד פרע שאונם, ונפץ מול נפץ דנם, ובטלה עצתם כפלג לשונם (משה ברבי קלונימוס, מה מועיל, קרוב' אחרון פסח). מותחת גבהי מרומים, נוטעת אדני הדומים, סוערת שאון ימים, עורפת המון קמים, פורעת דין ענמים (הוא, אצולים, סדר אחרון פסח). השימני צולע על ירכי, פרי דרכי אלי חיקי פורע (רמב"ע, מרי שגיון, דוקס, 66). — ואמר המשורר: חוקר כליות איש ישלם להם כפרי חסידותן וכן תפרענה (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יז.). — וּפָרַע מפלוני, נקם ממנו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו2 (ב"מ ד ב). אמר יונה יודע אני שהגוים קרובי תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל וכו' (ר' יונה, ירוש' סנה' יא ז). אבל באחרונה כשפרע הקב"ה משונאיהם של ישראל לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות (אדר"נ יג). הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים אף הקב"ה לא פרע מהם אלא במים (מד"ר בראש' לב). אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדנו לע' אומות אלא אף לזו שנבעלת כנשים אמר להם הקב"ה אף אני בו בלשון אני פורע הימנה (שם שם סג). אמר לו הקב"ה (למשה) אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה על ידי המטה הזה ואני אחזק את לבו כדי לפרוע דינם מהם (שם שמות ה). שאלולי הצרעה היאך היה הקב"ה פורע מן האמוריים ואילולי הצפרדע היאך היה פורע מן המצריים (שם שם י). כשפרע הקב"ה מדור המבול לא פרע אלא יחיד שנאמר הנני מביא את המבול מים וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי וכו' וכן כשפרע מן המצריים יחידי וכו' וכן פרע מן האמוריים יחידי וכו' מסנחריב  פרע יחידי וכו' (שם במד' יא). מה פרע מהם ויגף יי' את העם על אשר עשו את העגל (שם שם טו). לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה (רבי הוניא ורב יהושע בר אבין ור' זבדא, שם רות, וימותו גם שניהם). ובסהמ"א: וזהו כל לשון קנאה אוחז בנצחונו ופורע מאויביו (רש"י, שמות לד יד). — וככנוי לאלהים המשלם גמול לחוטא: ארצה שעיר שדה אדום, הוא אדום ותבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושיו אדומים, פורע ממנו אדום בלבוש אדום וכו', פורע ממנו אדום, דודי צח ואדום (ר"ל, מד"ר בראש' סג). — ואמר הפיטן: צלול כחכו משליכי יאור זכרים, פורע פלשם סוף היות סכורים (תחבולות, קרוב' אחרון פסח). — °מִי שֵׁפָּרַע3, מונח חֻקי, כלל בדין התלמודי: כיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' (שו"ע חו"מ רד ד). מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו אף על פי שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע (שם שם רד ו).

— נִפע', נִפְרַע, — א) נִפְרַע האדם, פָּרְעוּ לו, גבה וקבל את חובו: המוציא שטר על חברו והלה מוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה (כתוב' יג ח). אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה (גיט' ד ג). אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית, אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית (שם ה ב). האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי וכו' בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו וכו' ואם אין לו לוה ובעלי החוב באים ונפרעים (ב"ק ט י). מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן, אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן (ב"מ א ו). המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב (ב"ב י ז). לפני אידיהן של עובדי אלילים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאל מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולהפרע מהן, רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו (ע"ז א א). הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (ר' עקיבא, אב' ג טז). אחד נכסים שיש להם אחריות ואחד נכסים שאין להם אחריות נפרעין מהם למזון (רבי, תוספת' כתוב' ד יח). כל מלוה שבשטר אין נפרעין הימנו ושאינה בשטר נפרעין הימנו מפני שהוא כמציל מידם (ר' יהושע בן קרחה, שם ע"ז א א). אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין (רבי אלעזר, ברכ' סב:). הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה (ב"ב ה:). מוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרע כולו הרי זה נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין (רבי אבא לר' יוסף בר חמא, שם קכח:). לאדם שנושה משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת (ר' אבהו, ע"ז ד.). ממך נפרעין אין נפרעין מממונך (מדרש תנאים, הופמן, דבר' כג כב). — ובסהמ"א: הילכך עשו חכמים חציו מלוה וחציו פקדון חציו מלוה שאם נאנס נפרע מחצה וחציו פקדון שאם יש בו הנאה נאמר פקדון ברשות רבו עומד (הלכות פסוקות לתלמידי רב יהודאי גאון, 39). מי שבא ואמ' אבד שטר חובי אעפ"י שאמרו עדים אנו כתבנו  וחתמנו וכו' אין כותבין שיש לחוש שמא נפרע והחזיר את השטר (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 33). כי הממשכן את חבירו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עילות אחת מהן וכו' שמא יקפץ ידו על מה שיש לו אצלו ולא יוכל להפרע ממנו וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ו). אשה מבנות ערב מת בנה וכאשר קברתהו אמרה בני בני היית הלואת מלוה ומתנת נותן ופקדון מפקיד והיום נפרע המלוה מהלואתו ולקח המפקיד ערבתו וקבל הנותן מתנתו (ר"י חריזי, תחכ' מה, 343). — ואמר הפיטן: כלכלני בציה מסבבת ונפרע נשיון מגבת, כנסני לארץ נושבת הביאני אל בית (שמעון בר יצחק, אהוביך יוצ' שבת חו"ה"מ פסח). — נִפְרַַע האל מן החוטא, פָּרַע לו כגמולו, כמו פרע ממנו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו (ב"מ ד ב). כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי (ר' יוחנן בן ברוקה, אבו' ד ד). בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות (שם ה א). על אלו דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולם (תוספת' פאה א יב). וכן את מוצא שלא נפרע המקום מאנשי דור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים עזה וכו' וכן את מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם אלא ברוח קדים (מכי' בשלח מסכת' ב ד). הם חשבו לאבד את בני במים איני נפרע מהם אלא במים (שם שם ו). דבר אחר אני יי' אלהיך אל קנא, בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים (שם יתרו, מסכתא דבחדש ו). סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו (ר' נתן, ספרי במד' קיב). אמר להם הקב"ה בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים, בה אני אפרע מכם (שם דבר' מג). מי גרם להם ליפרע מאלו כעס של אומות העולם שהיה כנוס לתוך מעיהם (שם שם שכב). כשם  שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד (ר' יודה בר פזי, ירוש' חגי' ב א). רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף (צדוק הדין של האבל, ברכ' יט.). ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים (ר"ש בן לקיש, מד"ר בראש' ט). אילו ואילו מדקדק עמהם וכו' משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעולם הזה כדי להפרע מהם לעתיד לבא (רבי עקיבא, שם שם לג). — ובסהמ"א: מה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק (רמב"ם, תשובה ה ד). יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים (שם ו א). אף על פי שהוא מאריך אפו להם כמו שהאריך לקין לסוף הנה הוא נפרע מהם כמו שנפרע מקין (ר"י אלבו, עקרים א יא). — ואמר המשורר: אבל יש בטֹח במרבה סלח וחיל וכח למוציא אסירים, ואם דן ונפרע ויוסיף ויגרע עלי טוב ועל רע שפטיו ישרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שעה"ש 97). — ונִפְרַע את הדם, נקם את נקמת הדם השפוך: בסוף הקדוש ברוך הוא עתיד ליפרע ממך את דמינו (מד"ר איכה א, מעשה במרים). — ונִפְרַע לראובן משמעון, נקם משמעון את נקמת ראובן: הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם (ברכה אחרי קריאת המגילה, מגי' כא:). אמרו ישראל באותה שעה כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל ה' דברים וכו' להפרע לנו מן המצרים וכו' (רבי יהודה, מד"ר שמות כד). — ונִפְרַע לפלוני, במשמ' נִפְרַע מפלוני, ענש אותו: שבטים גרמו לאביהם לקרוע והיכן נפרע להם במצרים שנא' ויקרעו שמלותם וגו' יוסף גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר ויקרע יהושע שמלותיו, בנימין גרם לשבטים לקרוע והיכן נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר ויקרע מרדכי את בגדיו (רבי פנחס בשם רבי הושעיה, שם בראש' פד). — ב) °נִפְרַע השטר, שפָּרְעוּ אותו: שטר שנכתב על הלואה אחת ונפרע אינו יכול לחזור וללוות בו (שו"ע חו"מ מח א). — °ונִפְרַע האדם, נענש: ויקרב משה את משפטן, נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע4 על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (רש"י, במד' כז ה). — ואמר הפיטן: הא לך גן ביתן אשר לא עמלת בו ומכל פריו אל תגרע אך עץ הדעת טוב ורע קל מהרה תפרע נפש אשר תגע בו ר"י הלוי, אפתחה שערי, דיואן ג, 55. עשר הוכה הלתי חנינה, פוקר נפרע ברוב אנינה, צמאי ישע הודררו ברנה וילכו מאתו בשלום (בנימן, אתיו אמונים לפסח, מחז' איטל' א, קכה.). יאספו לירושלים כל המצירים ושם יפרעו, מצוי דינם ישפטו מקום אשר הרעו (מנחם בר' מכיר, אל שדי, יוצ' שבת נחמו).

— הָפע', הֻפְרַע, הופרע, — כמו נִפע' במשמ' ב) , נִגְבָּה, ואמר הפיטן: סח ילד בתלף, דמעות כתנין זולף, עוללי אשר טפחתי בעלף, איך גזו מני בחלף, ואיך הפרע מני דמים בדמים כמה אלף (ר"א קליר, אז בהלוך, קינ' תב).

— הִתפ', °הִתְפָּרַע, נִתְפָּרַע, — כמו נִפע', במשמ' א), גבה וקבל את חובו: ואם היה השופט יוצא לקראת הכחש העדויות ויכחיש כל הדברים לא יתפרע העשוק מן העושק ויצטרך העשוק לתבוע דינו בדין (אמונה רמה לראב"ד ה, 70). וכשהשלימו המלאכה עמד אחד מהם ונתפרע מן הכותי מה שעשו שניהם (שו"ת הרא"ש קד ג). ובאו שני עדים שלוה ממנו מנה ופרעו והלוה אומ' לא נתפרעתי הרי זה חייב לשלם (שו"ע חו"מ עט א). ואחר טהרת כל חשבונותם נמצא ביניהם שנתפרע ממנה כל מזונותיה עד היום ההוא עד פרוטה אחרונה (ר' אהרן ששון, שו"ת תורת אמת כג, לז:). ויהי כראותו כי לא יכול לו להתפרע מראובן הביא את ראובן בעש"ג ויתנהו בבית הסוהר (שו"ת פרח מטה אהרן קד, קעו.).