ש"ז, — שער הראש1, Kopfhaar; cheveux; hair of the head, גִּדֵּל פֶּרַע, גדל את שער ראשו ולא גלחו: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר ליי' קדש יהיה גדל פֶּרַע שער ראשו (במד' ו ה). — וְשִׁלַּח פֶּרַע2: וראשם לא יגלחו (הכהנים) וּפֶרַע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם (יחזק' מד כ). — ובתו"מ3: הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלוח פרע הרי זה נזיר (נזיר א א). כמה הוא גידול שיער פרע, שלשים יום (ירוש' שם א ג). על אביו ועל אמו (חייב לגדל שערו) עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו (שם מו"ק ג ח). אלו הנזירים שתופשים עניה בעצמן שניזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן (מד"ר במד' יא). — ובסהמ"א: על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו (הלכות פסוקות לתלמידי רב יהודאי גאון 124) — *ובלי הפעלים הנ"ל במשמ' שער שגדל פרוע: אין לי אלא מי שיש לו פרע, מי שאין לו פרע מנין ת"ל שער ראשו משהוא (ר' יצחק ב"א, מד"ר במד' י). — ובסהמ"א: ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן (רמב"ם, עכו"ם יא א). — ואמר המשורר: כסעיף הדס תטה צביה עת תרקד ופרע שערה תפרע (רמב"ע, תרשיש ב, 37). — ובהשאלה לאפלה המכסה ארץ, ואמר המשורר: עדי ארו פני מזרח ופרע מאפל פרעתי (הוא, פתאום יצורי אהבים, או"נ ג, 44). — °ובמשמ' פְּרִיעָה, שה"פ מן ב. פֶּרַע, מעשה הַפּוֹרֵעַ שער ראשו, ואמר הפיטן: ואם בפרע ופרם ומעטה שפם בדירת ערשך ומחנותיך תשפינה וכו' (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 51).