1, פ"י, פּוֹרֵעַ, פָּרֻעַ, אֶפְרַע, תִּפְרְעוּ, תִּפְרָעוּ, פְּרָעֹה, פְּרָעֵהוּ, — א) פָּרַע האדם את הדרך, עזב אותה, הניח אותה ריקה, לא הלך בה ,Verlassen meiden; quitter, éviter; to leave, avoid: בארח רשעים אל תבא  ואל תאשר בדרך רעים פְּרָעֵהוּ אל תעבר בו שטה מעליו ועבר (משלי ד יד-יה). — פָּרַע עצה, מוסר וכד': וַתִּפְרְעוּ כל עצתי ותוכחתי לא אביתם (שם א כה). שמעו מוסר  וחכמו ואל תִּפְרָעוּ (שם ח לד). ריש וקלון פּוֹרֵעַ מוסר ושמר תוכחת יכבד (שם יג יח). פּוֹרֵעַ מוסר מואס נפשי ושומע תוכחת קונה לב (שם לב). — ובסהמ"א: הנה ידעתי כי מוסר פרעתי ובשתי ונכלמתי על אשר אשמתי (ר"י חריזי, תחכ' כג, 215). אל נא אחי תרעו ושכל ומוסדר אל תפרעו והשמרו מן החרם כי כל העובר עליו לא יחיה (ר"י זבארה, שעשועים יג, דודזון, 143). ור' יוסף נ"ע אמר כי זה מורה על רוב הזנות ועל פרוע מוסר (ר"א הקראי, גן עדן. עריות ז, קלה.). בן נעות המרדות ר"ל בן האשה המעותת ופורעת מוסר אתה ((ר"י אברבנאל, ש"א כ). — ואמר הפיטן: שוכן בחיק תרדמות עורה פקח עינים ופרע דרכי אדמות ואשר נתיב שמים (סדר רע"ג ב, סדר סליח', 18). ועד אן ישועה אהיה מחכה ואני פרועה מצל וסכה (לוי אלתבאן, לחוצה בארך, שעה"ש 121). ידענו יי' רשענו ידענו כי הפרנו בריתך ועצתך פרענו גם הקשינו עורף ומוסר לא שמענו (שלום שלום אקרא, סליח' לצו"ג, סדור ארם צובה, תקכה:). אקרא טוב טובו לא יגרע אשמור חוקי או אפרע על כן בטוב וברע קולי אל ה' אקרא (ראב"ע, אקרא, איגר 235). — ואמר המשורר: ולכן אל תתרע אשר מוסר יפרע והרוחות יזרע וסופות לו פֹרים (דונש, דעה לבי, תשו' על מנחם, 1). הלוך בתום ובטח באל ועצת מתי קסם פרע (ר"ש הנגיד, בן משלי, האסיף תרנ"ד, 145). ואֹמרה די לי הלך על מהלכי ימים וכמה אהיה  פורע נבהל בחטאו (רשב"ג, לבי באימה, ברודי, 12). נאוו בנות עירי בהוד תפארת מתעטרות מוסר ולא תפרענה (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יז.). — *פַָּרַע זכר הדבר, לא שת לבו אליו, שכחו, ואמר בן סירא: אל תשית עליו לב עוד פרע זכרו וזכור אחרית (ב"ס' גני' לח כ)|. ב) פָּרַע את האדם או את העם, עזב אותו לנפשו שילך ללא תורה  וללא מוסר, ובינ' פָעוּ, פָּרֻעַ, האדם או העם שנעזב ללא תורה ומוסר: וירא משה את העם כי פָרֻעַ עור כי פְרָעֹה אהרן2 לשמצה בקמיהם (שמות לב כה). — ואמר בן סירא: מלך פרוע ישחית עמו ועיר נושבת בשכל שריה (ב"ס גני' י ג). ובימי משה עשה חסד הוא וכלב בן יפנה להתיצב בפרע קהל להשיב חרון מעדה ולהשבית דבה רעה (שם מו ז). — ובסהמ"א: אמר משה לאהרן מה עשיתה לעם הזה פרעת אותם כאשה פרועה מזנות (פדר"א מה). פרעתני בהרהורך ומעשים לא יעשו עשית עמדי (לקו"ק ק). וה"פ דקרא בפרוע פרעות מלשון כי פרוע הוא וגו' כלומר כשהם פרועים ולא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדבו העם לברך את יי' (לבוש, או"ח סט א). —ואמר הפיטן: דמיתי לסוטה פרועה מנאפת וחללה, הייתי כעדים והושמתי כשמלה מגוללה (אליה בר שמעיה, את יי' בהמצאו, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קכ.). ההוללה זוללה חוללה וכסוטה פרועה ונזרית כמו דוה ונטמאת כצרועה (הוא, אפס הוד, סליח' יום ז). — ואמר המליץ: רובם ככלם פרועים במעשיהם ותהלוכותיהם (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, ה:). אכן אלהי משפט ה' ואם החל לגלות לנו עמוקות מני חשך נבטח בו כי יוציא הדבר לאור ונחפשו מזמות אנשי החמס אשר פרעו את נעמה לשמצה (מפו, אהבת ציון, יא, 92) . הן חומות קריה כשעירים רוקדים לנגדי והמגדלים כבני ענק יחרידוני ויבעתוני פרוע אנכי וכזאב ערבות הייתי תועה באישון ליל (שם כד 175). — °ובהשאלה: אמנם הנמשל פרוע הוא כי פרעו החבר בקריאתו למפרע ממאן דסליק מיניה (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי א קט). — °וגן פָּרוּעַ, עזוב, ואמר המליץ: ירדנו מסוסינו על יד גן פרוע, ולפניו גלגל חוזר בכח שור אחד למשוך מים ולהובילם בתעלות קטנות להשקות את הגן (גוטלובר, ממצרים, 43). — ג) גלה, חשף, פרע את הראש entblössen; déconvrir; to uncover3 נאמן אדם לומר וכו' זכור אני בפלונית שיצתה בהינומא וראשה  פרוע  (כתוב' ב י). ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית וכו' ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק (שם ז ו). פרע ראש האשה בשוק נותן ארבע מאות זוז (ב"ק ח ו). מאימתי התרתה, א"ר הונא משפרעה ראשה בשוק (סנה' נח:). מעשה באדם אחד שעבר על דברי ר"ע ופרע ראשה של אשה בשוק ובאתה לפני ר"ע וחייבו ליתן לה ד' מאות זוז (אדר"נ  ג. יצאתה מתוך ביתה ופרעה4 ראשה בשוק והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה וכו' (שם שם). יפה עשה (משה) שהסתיר פניו וכו' אבל נדב ואביהו פרעו ראשיהן וזנו עינהן מזיו השכינה (ר' הושעיא רבה, מד"ר שמות ג). לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופורעין את ראשיהן וקוראין אותם באימה ביראה ברתת בזיע (שם ויקר' יא). כך שלא יאמר הכהן אני פורע ראש האשה ורוחו גסה עליו לכך נאמר לפני ה' ופרע, ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, ולכך היה פרע ראשה ואומר לה את פרשת מדרך בנות ישראל שדרכן להיות מכוסות ראשיהן והלכת בדרדכי הגוים שהן מהלכות ראשיהן פרועות, הרי לך מה שרצית (שם במד' ט). ופרע את ראש האשה, כהן נפנה לאחריה ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה (ר' ישמעאל, שם שם). ולא אמרתי לכם שתהיו קורין אותה (את ק"ש) לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך וכו' (פסיק' ר"כ, שור או כשב, בובר, עז:). ובסהמ"א: שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדה (ק"ש) אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר (שו"ע או"ח עה ב). — ואמר המשורר: כסעיף הדס תטה צביה עת תרקוד ופרע שערה תפרע, תמית בחציה ומדמי אותם משכרת ולא תפרע (רמב"ע, תרשיש ב, 37). נאוו בנות עירי בהוד תפארת מתעטרות מוסר ולא תפרענה, אכן שער ראשן תגלינה כי צהוב אדמדם הוא וראש תפרענה, אולי נזירות הן ולכן תמיד ראש לא תגלחנה אבל תפרענה (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יז.) — ושאר חלקי הגוף: אלא מה ת"ל אחוריהם אל היכל יי', מלמד שהיו  פורעין עצמן והיו מתריזין כלפי מטה (יומא עז.). הנכנס לבית הכסא לא יחזיר פניו למערבו ולא לאחוריו אלא לצדדין ולא יפרע עצמו עד שישב (דא"ר ז). ולא האמינו לו עד שפרע עצמו הראה להם המילה (מד"ר בראש' לג). — ואמר הפיטן: טמנה וסתרה מפרוע ירך, טמא כהגרל גפנה להברך, טוב פץ לה קומי אורי כי בא אורך (ר"א קליר, לפניו, קרוב' פורים). ראיתיך בכבליך בצער עליך, פשוטה מעיליך פרועה קדליך ופעמוני זהב עלי תלתליך (אלעזר, סגלתי אימה נשאתי, אהבה שבת ד אחה"פ). — פָּרַע מעזיבה, עליה, הניח את המעזיבה, או את העליה מגֻלה ללא כסוי: נעשה נא עליית קיר קטנה, רב ושמואל, חד אמר עליה פרועה היתה וקירוה,  וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים (ברכ' י:). כפה עליו גיגית ופרע עליו מעזיבה, רבא ורב זירא חד אמר חייב וחד אמר פטור (סנה' עז.). — °פָּרַע וקרע את התורה, גִּלָּה אותה וקרעה, ואמר הפיטן: רוחי רפתה על תורה המסלאה ראיתיה פרועה וקרועה ובאש קלואה (משה בר שמואל, אל ימעט, סליח' יום ז). — ד) וביחוד *פָּרַע את המילה, גלה את העטרה ע"י קריעת העור הדק שתחת הערלה: עושין כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון (שבת יט ב). מל ולא פרע5 את המילה כאילו לא מל (שם שם ו). משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה (מד"ר במדב' יא). האגוז הזה נקלף שני קלפים לכך משל ישראל בו, א"ר אבין שהם מוהלים ופורעים (פסיק' רב', יהודה וישראל, מב.). — ובסהמ"א: כיצד מוהלין, חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה (רמב"ם, מילה ב ב). — ואמר הפיטן: ילוד לשמונה ימים ימול בשר ערלתו לטהר ולבור, ידידות בריתו למול ולפרוע כי בשכרה העליתיך מבור (רי"ל בר ראובן, אזהרות, ז:). אמנו ידיכם לחתוך ולפרוע אל ירך לבכם מבכי ודמוע  יוסף בן יהודה זארק, שיר לברית מילה בספ' ניב שפתים, כ"י Jews.College).

— נִפע', יִפָּרַע, — א) נִפְרַע העם, נעזב לנפשו ללכת בדרכי לבו: באין חזון יִפָּרַע עם ושמר תורה אשרהו (משלי כט יח. — ואמר הפיטן: גחלו בקר למכשול להם גלו פיהם ופערו ונפרעו לשמצה בקמיהם (יודן בר מסתיה, גלמודים, קרוב' לי"ז בתמוז, מחז' איטל' א, קנז:). —   *נִגְלָה, נחשף, גלה גופו בהפנותו לנקביו: שאין נפרעין6 מעומד אלא מיושב (ר"ע ברכ' סב.). *ובמשמ' נגלה בכלל, נחשף: הוחבל גוינו ונפרע פארנו7 זבול מקדשנו חרב בעונינו (אשמנו מכל עם, סדר רסע"ג השלם ב, קנו.). — °נפרד, נקרע: ואם האזנים הקטנות (של הריאה) דבוקות וכו' הפיח בהן רוח ונפרעו מאליהן ונתפרדו וכו' ואם סירכא ביניהן בין אזן לאזן ולא נפרעו וכו' (הלכות טרפות לאלדד הדני ב ז, אפשטין). 

— הִפע',  הִפְרִיעַ, תַּפְרִיעוּ, — א) הִפְרִיעַ את פלוני מדבר, גרם שפלוני יעזב את הדבר: למה משה ואהרן תַּפְרִיעוּ את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם (שמות ה ד). — הִפְִרִיעַ בדבר, גרם לעזובה בדבר: כי הכניע יי' את יהודה בעבור אחז מלך ישראל כי הִפְרִיעַ ביהודה ומעול מעל ביי' ( דהי"ב כח יט). — הִפְרִיעַ את השנה, לא הניח לישן, ואמר בן סירא: שקד עשר ימחה שאר ודאגתו תפריע שנה (ב"ס גני' לד א). דאגת מחיה תפריע גומה ומחלי חזק תפרוג שנה8 (שם שם ב). — °וְהִפְרִיעַ את האדם או את הדבר, לא הניחו לעשות מעשיו, הפסיק את הדבר או המעשה, Stören; déranger, troubler; to disturb, trouble, ואמר המליץ: מראש ברא אלהים יצוריו ופלג אותם במשטרם וכו' לא יפריעו זה את זה ולעדי עד פיו לא יעבורו (ב"ז, ב"ס יו לא-לה). חמסי עליך עוץ כי בבואך הפרעת דבריה עמדי (מפו, אהבת ציון, ד, 25). — ב)*גלה וחשף: אחוריהם אל היכל ה', מלמד שהיו מפריעין9 עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה (קידוש' עב:). בשעה שילדה שרה את יצחק היו אומות העולם אומרים בנה של שפחה הוא ועושה היא עצמה כאילו היא מניקה אותו, באותה שעה אמר לה, שרה מה את עומדת אין השעה הזו של צניעות אלא עמדי והפריע(י) עצמך בשביל קדושת השם, עמדה שרה והפריעה עצמה והיו שני דדיה מוריקים חלב כשני זינוקים של מים (פסיק' רב', כי פקד ה' את חנה, קפ.) — °ובמשמ' הִפְרִיד: נדבק הטחול לצלעים אם באת  להפריעהו ולא יתפרע עד שנשאר ממנו דבוקה לצלעים פסול (הלכות טרפות לאלדד הדני א כ, אפשטין 85). 

— פִע, *פֵּרַע, פירע, — א) פֵּרַע את פִּקַּת הפלך, התיר מעליה את המטוה וגלה אותה: הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור (כלים כא א). — פֵּרַע חלק מן הגוף, גִּלָּה, כמו קל והִפע': ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב  ולא ישב עד ששיפשף (ר"ע, ירוש' ברכ' ט ח). ומגפפות ומנשקות אותו ומפרעות פניהם, הן מפרעות ומלך הכבוד מכסה פניו (פרקי היכלות יא, ביהמ"ד ילינק ג, 92). —  ב) קרע, וביחוד סֵרַס: שקנאי (פוטיפר) לעצמו בא גבריאל ופירעו (רב, סוטה יג:).

— פֻע' * פֹּרַע, בינ' מְפֹרָע, נק' מפורעת, שחיטה מְפֹרַעַת10: השוחט בשנים ושלשה מקומות11 שחיטתו כשרה, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא (רב יהודה, חול' ל). מניין לשחיטה שהיא מפורעת שנא' חץ שחוט לשונם מרמה דבר (ריש לקיש, שם שם). —  ואדם מְפֹרָע, עָרֹם: בשעה שרדפו עבדי אבשלום אחריהם (אחרי אחימעץ ויונתן) רצו ונכנסו לביתו של שמעי, מה עשתה אותה הצדקת (אשת שמעי), הכניסה אותם בתוך הבאר ופירעה את עצמה וישבה על פי הבאר כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה, כיון שנכנסו עבדי אבשלום וראו אותה שהיא מפורעת חזרו לאחוריהם, אמרו אפשר שני צדיקים חבויין בתוך הבור ואשה חשובה כזו מפורעת עליה (מדרש שמואל לב).

— הָפע', הָפְרַע, הופרע, — נגלה, ואמר הפיטן: כי צדקותיך כהררי אל מפרעים (כי תודה יתנו, שחר' יוה"כׂ).

— הִתפ', °הִתְפַָּרַע, — נקרע ונפרד: נדבק הטחול לצלעים אם באת להפריעהו ולא יתפרע עד שנשאר ממנו דבוקה לצלעים פסול (הלכות טרפות לאלדד הדני א כ, אפשטין, 85)