פָּרָשׁ

1, ש"ז, סמ' פָּרַשׁ, מ"ר פָּרָשִׁים, בכנ' פָּרָשָׁיו, — א) סוס, Pferd; cheval; horse: סוסים וּפָרָשִׁים ופרדים נתנו עזבוניך (יחזק' כז יד). כמראה סוסים מראהו וּכְפַָרָשִׁים כן ירוצון (יואל ב ד). — ב) רוכב על סוס, בפרט במלחמה, Reiter; cavalier, homme à cheval; horseman: וילכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פָּרָשִׁים ועשרים אלף רגלי ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב (ש"ב ח ד). וימלט בן הדד מלך ארם על סוס וּפָרָשִׁים (מ"א כ כ). מקול פָּרָשׁ ורמה קשת ברחת כל העיר (ירמ' ד כט). אסרו הסוסים ועלו הַפָּרָשִׁים (שם מו ד). לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פָּרָשִׁים רכבי סוסים (יחזק' כג ו). והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים וּפָרָשִׁים לבשי מכלול כלם (שם לח ד). ואת בית יהודה ארחם והושעתים ביי' אלהיהם ולא אושיעם בקשת וחרב ובמלחמה בסוסים וּבְפָרָשִׁים (הוש'  א ז). קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה פָּרָשׁ מעלה2 ולהב חרב וברק חנית וכו' (נחום ג ב-ג). — ורכב וּפָרָשִׁים: ויעל עמו גם רכב גם פָּרָשִׁים (בראש' נ ט). וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים כל סוס רכב פרעה וּפָרָשָׁיו וחילו (שמות יד ט). ופלשתים נאספו להלחם עם ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פָּרָשִׁים (ש"א יג ה). ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב וּפָרָשִׁים וחמשים איש רצים לפניו (מ"א א ה). ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב ואת ערי הַפָּרָשִׁים שם ט יט). כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם חמשים פָּרָשִׁים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי (מ"ב יג ז). ועילם נשא אשפה ברכב אדם פָּרָשִׁים וקיר ערה מגן ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב וְהַפָּרָשִׁים שת שתו השערה (ישע' כב ו-ז). הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פָּרָשִׁים כי עצמו מאד (שם לא א). הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב וּבְפָרָשִׁים וקהל ועם רב (יחזק' כו ז). ובעת קץ יתנגח עמו  מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב וּבְפָרָשִׁים ובאניות רבות (דני' יא מ). הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב לרכב וּלְפָרָשִׁים להרבה מאד (דהי"ב יו ח). ובהשאלה: ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל וּפָרָשָׁיו (מ"ב יא-יב). ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל וּפָרָשָׁיו (שם יג יד). —  וְחַיִל וּפָרָשִׁים: כי בשתי לקחת מן המלך חיל וּפָרָשִׁים לעזרנו מאויב בדרך (עזרא ח כב). וישלח עמי המלך שרי חיל וּפָרָשִׁים (נחמ' ב ח). — ובתו"מ: כבר היה ריב"ז עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס, אמר להם ריב"ז ראיתם ריבה זו מה היא, אמרו לו עברית, סוס זה של מי הוא, אמרו לו פרש ערבי אחד (מכי' בחדש א). — °ובמשמ' אביר, Ritter; chevalier; knight: הייתי נכבד מן השרים והפרשים וההגמונים והכומרים והגלחים (צואת ר"י א"ת, דרך טובים). ויהיו   פרשים מחולפי התכונה כל אחד מחבירו וזה שיהיה מהם מי שלובש שריונות ואחרים במלבושי ברזל ואחרים במגפים (סוד הסודות ט, 63). והאוכלים בשר השוורים הם הפרשים ובעלי הזרוע (ר"י אבן לטיף, אגרת התשובה, ברלין תרמ"ה, 49). ויהי יום אחד תלה הקיסר שר אחד פרש גדול אשר מרד בו (ר"י זבארה, ס' שעשועים ב, דודזון, 32). שיניח הבית יד תחת אצילי ידיו וזרועו שטוח תחתיה כדרך שהפרשים עושים בהבאת הרומח להקל בטרחו (המאירי, יומא מד:). קח לך כ' ככרות ותחלקם לפרשים ולעירונים ולכפרים, לפרש שתי ככרות ולעירון ככר אח' ולכפרי חצי ככר וכו' (ירחמיאל בן שלמה, חידות, JQR XI, עמ' 370 ). כמו שהיו עושים מלכים לפרשים חשובים שנותנים להם מעט קרקע והם הולכים וכובשים בגבורתם כל סביבותם (חזקוני עה"ת, בראש' כח יב). — ואמר הפיטן: בשבוץ מכנסי בד כעין פרשים תחלה יכסה חמוקי ירכיו, בם יכסה פשע ערית שטים ויגלה לנו זכות גן נעול (יוסי בן יוסי, אתה כוננת עולם ברב חסד, מחזה איטל' ב, ריד.). בגדי מכסיהו פשט והחשך בטח רחץ וזהבים חוסך, גנז חמוקיו במכנסי טוהר גוזן פרשים רצים בדוהר (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודה, Elbog, Stud. 129). שר כל פלך ופלך ולגיונו עטור כובע ולבוש שריונו פרש ורכב מצמדת על מתנו צועד ברגל וקולע באבנו (משה בן קלונימוס מחנה, סדר ח פסח). — °ושם לפרש באבני השחמט: ומשני צדיה פרש מאהבה את אדוניו לא יעזוב (ראב"ע, מעדני מלך, פתיח'). והשני לו הוא בשם פרש והוא השר ראש הפרשים רוכבי הסוסי' (שם יב.). והפרש מעלה על המרכבה מרקד ומדלג פנים ואחור על ראשי האנשים אנשי המלחמה וכו' (שם יב:).  ויתן חינו מלפניהם שני פרשים נכונים סוסים מזוינים (שם יג:).        



1   [אמנם הצורה העברית פָּרָשׁ מקבילה בשמית קדומה לשתי מלים: א) פָּרָשׁ, בערב' פַּרַס فرس על משקל דָּבָר סוסה, נקבת הסוס; ב) פָּרָשׁ על משקל גַּנָּב, חָרָשׁ, שהוא רוכב הסוס, ונראה שבכמה מקומות במקרא הכונה לסוסים (פָּרָשׁ, מ"ר היה צ"ל פָּרָשִׁים) ולא לרוכבים; ואלה דברי ריב"ג בס' השרשים ערך פרש: פרש מעלה, כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו ברכבו ובפרשיו, ויכסו את הרכב ואת הפרשים, צמד פרשים, כלם סוסים. ויש שנפל הלשון הזה על רוכביהם כמו מקול פרש ורומה קשת, פרשים רוכבי סוסים, ועלו הפרשים וכו' והעקר במלות האל דגשות הרש, ע"כ. ואמנם נקודנו במ"ר בכל מקום פָּרָשִׁים, רוכי הסוס בלבד, אבל קשה לקים הבנה זו למשל בש"ב א ו: והנה הרכב ובעלי הַפָּרָשִׁים הדביקהו, ששם בודאי הכונה (בעלי) הסוסים או הסוסות, ולא בעלי הרוכבים. ועין להלן ג. פָּרַשׁ במשמ' דרבן או עֹקץ הסוס. ואשר למקור המלה פָּרָשׁ כשם לסוס ורוכבו, מרֻבות השערות החוקרים, מבלי שנמצא פרוש מניח את הדעת. קשה לגזור פָּרָשׁ מאחד השרשים פרשׁ או פרשׂ שבעבר'; יש אמנם קשר בין פָּרַשׁ (ארמ' פרשא, אשור' פַּרֻשֻׁ) פָּרִישׁ, דרבן הבקר ועקץ הסוס ובין פָּרָשׁ כשם לסוס ולרוכבו, אבל נראה שאך מן פָּרָשׁ נגזר שם המקל או העקץ שהפָּרָשׁ, רכב הסוס, משתמש בו, ולא להפך. כמו כן קשה לגזר את שם הסוס משם עם וארץ פרס, שישראל לא באו במגע קרוב בתקופה הקדומה. ואכן באשור' משמש הפעל פּרַשֻׁ (שהוא פרשׂ בעבר'), ושעקר משמעותו פרש כנפיו, עף, פָרַח, גם במשמ' ברח, רץ מהר. וממלים במשמ' כזאת נולדו שמות לסוס אף בלשונות אחרות כגון horse באנגל', Ross בגרמנ', השיכים אל hurry באנגלית, hurtig, hurre בגרמנ'; curro, רץ ברומ', currus , עגלה. וכן שמות הָעֲגָלָה והָעֶגְלָה הרתומה לעגלה, עקר משמעותן: מהר (השתא בעגלא, וכן עג'לה عجاة בערב', מהירות), ועל כן אפשר שמבטא זה של הפעל פרשׂ בשין ימנית הוא במקור של השם פָּרָשִׁים לסוסים המהירים.]

2   [עי' הערת המחבר לערך ב. מַעֲֶלֶה,  ועי' גם הערה לערך פָּרַשׁ.]