°, פ"ע, — חָפֵץ, רָצָה, ןאמר הפיטן: האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה (ר"א קליר, אבן חוג, קרוב' א ר"ה). — ואמר המשורר: ויראהו בני בנים חכמים יראי אל במו נפש צבויה ויחיהו אלהים הוא ובניו חזות שלם וציון הבנויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 13).