ת"ז, — עוף צָבוּעַ וכיוצא בזה, בעל צְבָעִים: העיט צָבוּעַ1 נחלתי לי העיט סביב עליה (ירמ' יב ט). ועי' א. צָבַע.
1 כך בנסחה המסורה, והמליצה קשה. היוני תרגם במשמ' צָבֹעַ, והוא חית הטרף הידועה. וקצת החדשים הגיהו הגהות מתחלפות.
[כאמור בהערת המחבר, קשה לישב עיט צבוע במשמ' עוף בעל צבעים, בפסוק, וכן אין מקום לפרושים אחרים כגון עוף טורף או עוף בעל אצבעות ארכות וכדו'. והרי אף המלה צֶבַע, מ"ר צְבָעִים (שהוראתה במקרא אינה גון, עי' שם הערה) לא באה במקרא אלא כתאר לואי של שלל: הלא ימצאו יחלקו שלל וכו' שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל (שפט' ה ל), וגם עיט לשון שלל הוא, כלשון הכתוב: ויעט (כת' ויעש) העם אל השלל (ש"א יד לב), ותעט אל השלל (שם יה יט), ומכאן שאין עיט צבוע אלא שלל צבעים, שלל מלחמה. וכונת הפסוק ברורה: האם שלל מלחמה נחלתי עד שהכל עטים עליה מסביב.]