צְהִיבָה

*, ש"נ, — קטטה וריב1, Streit, Zank; querelle, rixe; querrele, brawl: ולא ימות ונפל למשכב, מגיד שהצהיבה מביאה לידי מיתה (מכי' משפטים, מסכתא דנזיקין ו).



1 [כך בצדק מא"ש, ואת לשון כל הפסוק התנא דורש: וכי יריבון אנשים וכו'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים