צָהִיר
° 1, ת"ז, — בהיר, מאיר וזך, klar, hell; clair; clear, bright: היות עיקרים אלו בלתי מבוארים מפי גבורת המופתים החזקים כמו מציאות ה' ואחדותו ודומיהם מכל מקום אצל המטיבים לראות בעין יפה מנוקה מכל סיג ובשכל בהיר נהיר וצהיר הנסיון יוכיח על אמתתם (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה יט). עצם השמש חומר זך ומאיר צהיר ובהיר (שמשון כהן מודון, קול מוסר, הקד') — ואמר המליץ: נפת כשאון מים כבירים, סובאים עד פניהם צהירים, עיניהם כשחר פרוש בהרים (בן זאב, מליצה לפורים).
1 [עי' צהר, הערות, ובנו מלה זו על משקל בָּהִיר ועפ"י נהיר במשמ' קרובה בארמ', וכנראה השפיעה גם המלה צִתרוֹת, שהבינוה כת"י במשמ' לבן.]