פ"ע, יִצְוָחוּ, — א. צָוַח מרֹב שמחה או מרב צער,זעק, הרים קולו,  Schrien; crier; to cry, shout,  ירנו ישבי סלע מראש הרים יִצְוָחוּ (ישע' מב יא)     — ובתו"מ: ד' ביתין נעשו על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן (מכי'  בשלח מסכ' ב ב) מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה (ר' מאיר שם שם ה). נענה פינחס באותה שעה ואמר אין כאן אדם שיהרֹג ויֵהרג (על ידיו) היכן הם אריות וכו' התחיל צווח, כיון שראה שהכל שותקים עמד מתוך סנהדרי שלו וכו' (ספרי במד' קלא). לשני כלבים שהיו בעדר והיו צווחין1 זה עם זה (שם שם קנז). ואל תערצו מקול הצווחה כדרך שא"ה עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורמסים (שם דבר' קצב; וכעין זה סוטה מב:). אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד (ר' יודן, ירוש' ברכ' ט א). האנק דום, מיכן שהוא (האבל) צריך לצווח (ר' אבהו, שם מו"ק ג ה). אי זהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באים (שם נזיר:ז א).  שטף נהר חמורו והיה צווח ואו' לא נתייאשתי. ריש לקיש אמר כל זמן שצווח לא נתייאש (שם ב"ק י ה).  סתם המלאך את פיהן ולא היו יכולין לצווח (שם סנה' י ב). היושב באיצטדין הרי זה שופך דמים, ר' נתן מתיר מפני שני דברים, משום שצווח ומציל את הנפשות וכו' (שם ע"ז א ז). א"ל  (רבא לרב נחמן) מצא כאן ארנקי מהו, א"ל הרי אלו שלו, בא ישראל ונתן בה סימן מהו, א"ל הרי אלו שלו, והלא עומד וצווח, נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים (ב"מ כד:). ד' צווחות צווחה עזרה וכו' (ת"ר, כריתי' כח.). וכיון שבאו ברבריים להזדויג לו (לאברהם) התחילו הכל צווחים ווי, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל (ר' אחא, מד"ר בראש' מב). הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי (ר' לוי, שם שמות ה). התחיל משה צווח, יוסף הגיע השעה שאמרת פקוד יפקוד אלהים אתכם (שם שם כ). התחיל (איוב) צווח כנגד מדת הדין (שם שם לא) . באותה שעה צווחה שרה ששה קולות כנגד ו' תקיעות (שם ויקרא' כ). ואם היה (הלולב) גזול צווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת אומרי' אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו (שם שם ל). נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי, זהב אחד היה לי ונפל ממני כאן (שם דבר' ב). התחיל אותו הילד לצווח, אדוני המלך למה אני חבוש בבית האסורים (ר' לוי, שם שם ט). למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים והתחילה צווחת אדוני המלך הושיעני (שם שה"ש, משכני). מה עשתה היונה, התחחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה (דבי' ר' ישמעאל, שם שם, יונתי). כזה שהוא צווח באזנו של חברו לא באחת אלא בשתים (ריש לקיש, שם, איכ' פתיח', ר' יהושע דסכנין). יצתה בתו בורחת וצווחת אוי לי אבא חמדת עיני (פסיק' רב', ויהי בעת ששסרחה, קלא.). על אותו היום כתיב ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, אם ירונו למה יצוחו, אלא ירונו שיחיו ויצוחו על החיים שהיו מעכבין עליהם את הישועה בעולם הזה (מדר' שה"ש, גרינהוט, כג.). — *צָוַח בפלוני *או על פלוני, גער בו, נתן עליו בקולו: ר' ור' יוסי בי ר' יהודה נכנסו לוכל במסוייפות וצוח בהן השומר וכו' (בשם ר' יוחנן, ירוש' דמאי א א). בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר (ר' ישבב, קידוש' סח.). כיון שקרבו אצלו (אצל יוסף) צווח בהם, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם (מד"ר בראש' לא). אמרו לו (למשה) הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים וגומ' (תנח' בובר,  תקת ל). — *במשמ' הִכְרִיז: היה צווח מראש ההר ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו, יכתבו ויתנו (תוספת' גיט' ו ט). שעשו עצמן קדרין והיו צווחין הרי קדירות מי שירצה יבא ויקנה (מד"ר במד' טז). — *וצוחה רוח הקֹדש וכדו': ורוח הקודש צווחת בני אם ערבת לרעך וכו' (שם שמות כז). ורוח הקדש צווחה באשר דבר מלך שלטון (שם שם לב). אמר לו זמרי (למשה) אתה הוא הנאמן של תורה וכו' אף אשתך שנטלת אסורה היא לך וכו' ושלמה צווח העז רשע בפניו וכו' ורוח הקודש צווחת אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (שם שם לג). לכה דודי נצא השדה, רוח הקדש צווחת ואומרת נצא ונטייל בדימוסין של עולם (שם שה"ש, לכה דודי). ויען המלך תנו לה את הילוד ורוח הקדש צווחת ואומרת היא אמו ודאי (שם קהל', א', אי לך ארץ). ושלמה צווח מקום המשפט שמה הרשע (תנחו' בובר, ויקר' ח). שכל השותה יין חבורות ופצעים ובושה וחרפה באות עליו ורוח הקדש צווחת למי אוי למי אבוי וכו' (שם, שמיני ז). וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעין בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם (פדר"א ח).  והנחש היה ערום מכל חית השדה והיה דמותו כמין גמל ועלה ורכב עליו והיתה התורה צווחת ואומרת סמאל עכשיו נברא (שם יב).— *וְהַצְדָקָה: צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי (מד"ר בראש' מג). — ובסהמ"א: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מטלטלין בפניו ושתקה איבדה כתובתה ואם צווחה הרי צווחה (הלכות פסוקות לתלמידי רב יהודאי גאון, 48). הכותב נכסיו לאחר וזכה לו על ידי אחר והיו בהן עבדים ושתק זה שנתנו לו ואח"כ צווח ה"ז ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות ראשון או זה שצווח אחר ששתק חזר בו (רמב"ם, תרומות ט ו). המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבום בפניו ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין אותן הואיל ולא צווח הרי זה פושע (הוא, שאלה ה ג). וקול אדיר עליהם צווחת, לא רציתם ממגד שמים מעל הא לכם באר שחת (עמנו', מחב' כח, 221). רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים שבאדם שבכל יום ויום צווחים על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים (ר"י בן נחמיאס, פי' משלי ד כג). באו שניהם אדוקים ושמטה (את הטלית) האחד מיד חברו וכו' חזר האח' ותקפה מיד התוקף אף על פי שצווח מתחלה ועד סוף יחלוקו כבתחלה (שו"ע חו"מ קלח ו-ז). מעשה באחד שרצה לישא אשה, אמרה לו איני נשאת לך עד שתכתוב לי נכסיך, שמע בנו הגדול וצוח על שמניחו ריקן (שם רמב י). וגם מה שנוהגים ליקח הבשר במקולין של ישראל ע"י השפחה גויה והיא   מביאתו לבית ישראל מבלי סימן כמה פעמים צווחתי על זה ככרוכיא (שו"ת מים רבים , מלדולה, יו"ד ג). — ואמר הפיטן: יה בדקם לעינו ועדותם דקדק במענו והכל צוחו במעונו מקדש החדש בזמנו (ר"א  קליר, אבי כל חוזה, קרוב' שבת החדש). דבריו וגזר דינו בשמעם החלו לצוח, השלחן ערוך והאילים נבחרים לטבוח (אודך ה', סליח' שחר' צו"כ,   מחז' איטלי' ב, קה.). —  ואמר המשורר: יכם ולא יחלו ויהלמם ולא ידעו ועת קום בעדו יצוחו (רמב"ע, אש קדחו, שעה"ש 64)  — *ובמשמ' קרא לפלוני בשם זה או זה2: אותן בנות ישראל שצווחת אותן אמהות אינן אמהות אלא אימהות, לוואי יהיה לי חלק עמהם לעתיד  לבא (מד"ר במד' ד).

— פִע', *צִוֵּח, בינ' מְצַוֵּחַ, מצווח, מצוויח — כמו קל: הקול קולו של יעקב מצווח ממה שעשו לו הידים ידי עשו (ר' יהודה בר אלעי, שם בראש' סה). נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו והיה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי (שם שם). מיד עמד (כלב) על הספסל ושיתק כל ישראל שהיו מצווחין על משה (תנחו' בובר, שלח יט). באו המלאכים והיו בוכים ומצווחים לפני הקב"ה (פסיק' רב', בחדש השביעי, קעא). — ומְצוֵּחַ לתנור וכדו', צועק לתוכו: המצווחת לתנור בשביל שלא תינפל הפת וכו' הרי זה מדרכי האמורי (תוספת' שבת ו יד). המרקדת לכותח והמשתקת לעדשים והמצווחת לגריסין יש בו משום דרכי האמורי (בבלי שם סז:). ואמר הפיטן: ועל תחן יְצַוְּחוּ לך קשוב ושמע אמריה (אלי ציון, קינ' ת"ב). — ועי' ב. צָהַב, הִפע'.