צָוָה

קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', צִוָּה, צִוְּתָה, צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי, צִוִּיתָ, צִוִּיתָ בכנ' צִוַּנִי, בהפס' צִוָּנִי, צִוְּךָ, בהפס' צִוָּךְ, צִוָּהוּ, צִוַּתְּ, צִוִּיתָנִי, צִוִּיתָנוּ, צִוִּיתִיךָ, צִוִּיתִךָ, צִוִּיתִיו, צִוִּיתִיהָ, צִוִּיתִי צִוִּיתָם, אֲצַוֶּה, וָאֲצַו, תְּצַוֶּה, יְצַוֶּה, יְצַו, יְצַוּוּ, אֲצַוְּךָ, אֲצַוֶּךָ, אֲצַוֶּנוּ, תְּצַוֶּנוּ, יְצַוֵּנוּ, יְצַוְּךָ, יְצַוֵּהוּ, יְצַוֵּם, תְּצַוֵּם, תְּצַוֻּנִי, תְּצַוֻּם, צַוֵּה, צַו, צַוּוּ, צַוֹּת, צַוּוֹת, צַוֹּתוֹ, מְצַוֶּה, מְצַוַּה, מְצַוָּה, מְצַוְּךָ, מְצַוֶּךָ, -וֶּךָּ, — צִוָּה את פלוני לעשות דבר, פקד עליו, אמר לו לעשותו, befehlen; commander; to command: שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צִוָּה אלהים את נח בראש' ז ט. והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צִוָּה אותו אלהים (שם שם יו). ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מְצַוָּה אתך (שם כז ח). אתה תדבר את כל אשר אֲצַוֶּךָּ (שמות ז ב). ויעש משה ואהרן כאשר צִוָּה יי' אתם כן עשו (שם שם ו). אם את הדבר הזה תעשה וְצִוְּךָ1 אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום (שם יח כג). ואתה תְּצַוֶּה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור שם כז כ). שמר לך את אשר אנכי מְצַוְּךָ היום וכו' (שם לד יא-יב). ויקח משה ואהרן את האנשים האלה ויתילדו על משפחתם לבית אבתם וכו' כאשר צִוָּה יי' את משה וכו' (במד' א יז-יט). ואתי צִוָּה יי' בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים (דבר' ד יד). וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צִוָּה יי' את יהושע לדבר אל העם (יהושע ד י). צַוֵּה את הכהנים נשאי ארון העדות ויעלו מן הירדן (שם שם יו). כאשר צִוָּה יי' את משה עבדו כן צִוָּה משה את יהושע (שם יא יה). כי עבדך יואב הוא צִוָּנִי והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים העלה (ש"ב יד יט). ואת הערבים צִוִּיתי לכלכלך שם (מ"א יז ד). שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צִוִּיתִים ולא דברתי אליהם (ירמ' יד יד). וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צִוִּיתִים (שם כט כג). עשיתי כאשר צִוִּיתָנִי (יחזק' ט יא). והנבאתי כאשר צִוָּנִי (שם לז י). — צִוָּה את פלוני לאמר עֲשֵׂה דבר פלוני: צַו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה וכו' (ויקר' ו ב). וָאֲצַוֶּה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק וכו' (דבר' א יו). ואת העם צַו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו וכו' אל תתגרו בם (שם ב ד-ה). ואת העם צִוָּה יהושע לאמר לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם (יהוש' ו י). כי באזנינו צִוָּה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שמרו מי בנער באבשלום (ש"ב יח יב). ומלך ארם צִוָּה את שרי הרכב אשר לו שלשים ושנים לאמר לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו (מ"א כב לא). — צִוָּה ואמר: ויברך אתו וַיְצַוֵּהוּ ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען (בראש'  כח א). צַו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במד' כח ב). —  *צִוָּה את פלוני מצוה, חק, ברית, דרך, דבר וכדו': סרו מהר מן הדרך אשר צִוִּיתִים עשו להם עגל מסכה (שמות לב ח). ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מְצַוְּךּ היום דבר' ד מ). והיו הדברים האלה אשר אנכי מְצַוְּךָ היום על לבבך שם ו ו). והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מְצַוֶּה אתכם היום וכו' (שם יא יג). על כן אנכי מְצַוְּךָ את הדבר הזה היום שם יה יה). כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צִוִּיתי אתכם וקראת אתכם הרעה וכו' (שם לא כט). וגם עברו את בריתי אשר צִוִּיתי אותם (יהוש' ז יא). יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צִוִּיתי את אבותם (שפט' ב כ). לא שמרת את מצות יי' אלהיך אשר צִוָּךְ (ש"א  יג יג). המלך צִוַּנִי דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אנכי שלחך ואשר צִוִּיתִי שם כא ג. זכרו תורת משה עבדי אשר צִוִּיתִי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים מלא' ג כב). —  וְצִוָּה את פלוני לבלתי עשות את הדבר, אסר עליו לעשותו: המן העץ אשר צִוִּיתִיךָ לבלתי אכל ממנו אכלת בראש' ג יא). פן תשכחו את ברית יי' אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צִוְּךָ יי' אלהיך (דבר' ד כג). ונשמע בקול יהונדב בן רכב אבינו לכל אשר צִוָּנוּ לבלתי שתות יין כל ימינו אנחנו נשינו בנינו ובנתנו וכו' (ירמ' לה ח) במקור כתוב: ירמ' לו ח). הערת פב"י). הלא צִוִּיתִי את הנערים לבלתי נגעך (רות ב ט). — לא צִוָּה אותו במשמ' צוָּה שלא יעשה: ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צִוָּה אתם (ויקר' י א). — צִוָּה את פלוני לפלוני אחר, צוהו על דבר האחר: ככל אשר צִוָּה יי' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל במד' ח כ). וַיְצַו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל (שם לב כח). כי מלאכיו יְצַוֶּה לך לשמרך בכל דרכיך (תהל' צא יא). — וְאֶל פלוני: וַיְצַוֵּם אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים (שמות ו יג). אלה המצות אשר צִוָּה יי' את משה אל בני ישראל בהר סיני (ויקר' כז לד). וְצִוִּיתָ אתם אל אדניהם לאמר כה אמר יי' וכו' (ירמ' כז ד). — ועל פלוני: וַיְצַו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו (בראש' יב כ). כאשר צִוָּה יי' את משה על הלוים כן עשו להם (במד' ח כב). בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אֲצַוֶּנּוּ (ישע' י ו). האתיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תְּצַוֻּנִי שם מה יא). ותקרא אסתר להתך וכו' וַתְּצַוֵּהוּ על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה (אסתר ד ה). — עַל-דְּבַר פלוני: וכל העם שמעו בְּצַוֹּת המלך את כל השרים על דבר אבשלום ש"ב יח ה. כי לא דברתי את אבותיכם ולא צִוִּיתִים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח (ירמ' ז כב). — צִוָּה לפלוני, כמו את פלוני: וַיְצַו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה השליכוהו וכל בת תחיון (שמות א כב). ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צִוָּה2 לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי (ש"א כ כט). אני צִוִּיתִי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי (ישע' יג ג). את כל אשר צִוִּיתָה להם לעשות לא עשו (ירמ' לב כג). ואת  שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צִוִּיתָ להם ביד משה נחמ' ט יד). וַיְצַו דוד לכל שרי ישראל לעזר לשלמה בנו דהי"א כב יז). — צִוָּה אל פלוני, באותה משמ': וַיְצַוּוּ אל יוסף לאמר וכו' (בראש' נ יו). כאשר צִוָּה יי' אל משה (שמות יו לד). וְִצִוָּה אליו על הדבר הזה לבלתי לכת אחרי אלהים אחרים (מ"א יא י). — ועל פלוני: וַיְצַו יי' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראש' ב יו). וַיְצַו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען (שם כח ו). ומדוע לא שמרת את שבעת יי' ואת המצוה אשר צִוִּיתִי עליך (מ"א ב מג). יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צִוִּיתִי עליך (שם יא יא). כי יונדב בן רכב אבינו צִוָּה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם (ירמ' לה ו). ועל הנביאים צִוִּיתֶם לאמר לא תנבאו (עמו' ב יב). על כפים כסה אור וַיְצַו עליה3 במפגיע יגיד עליו רעו וכו' (איוב לו לב-לג). כי מרדכי צִוָּה עליה אשר לא תגיד אסתר ב י). אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צִוָּה עליה מרדכי (שם שם  כ). ויעש ככל אשא צִוְּתָה עליו אסתר (שם ד יז). הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אֲצַוֶּה על חגב לאכול הארץ (דהי"ב ז יג). — וְצִוָּה על פלוני מעשות דבר, אסר עליו: ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אֲצַוֶּה מהמטיר עליו מטר (ישע' ה ו). — בינ' מְצַוֶּה, מפקד: הן עד לאומים נתתיו נגיד וּמְצַוֶּה לאמים (ישע' נה ד). — ב) ובלי להזכיר את מי אשר לו נתנת הפקדה, צִוָּה דבר, צִוָּה לעשות, צִוָּה לאמר, צִוָּה כך או כך: וַיְצַו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך (בראש' מב כה). ויתן להם אחזה בארץ מצרים וכו' כאשר צִוָּה פרעה (שם מז יא). ויעשו כן כאשר צִוָּה יי' (שמות ז י). זה הדבר אשר צִוָּה יי' לקטו ממנו איש לפי אכלו (שם יו יו). וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צִוָּה יי' (שם לה י). כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צִוָּה יי' לעשות ביד משה (שם שם כט). זה הדבר אשר צִוָּה יי' תעשו (ויקר' ט ו). וֹצִוָּה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע (שם יג נד). ויעשו כן בני ישראל כאשר צִוָּה יהושע (יהוש' ד ח). וכבוא השמש צִוָּה יהושע ויורידו את נבלתו מן העץ (שם ח כט). ותאמר אליו הלא צִוָּה יי' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור (שפט' ד ו). למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צִוִּיתִי מעון4 (ש"א ב כט). ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אֲצַוֶה עליך (ש"ב יד ח). ועתה צַוֵּה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון (מ"א ה כ). ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צִוָּה יי' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו ימות (מ"ב יד ו). ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר צִוָּה יי' לדבר אל כל העם (ירמ' כו ח). היה לי לצור מעון לבוא תמיד צִוִּיתָ5 להושיעני כי סלעי ומצודתי אתה (תהל' עא ג). אתה צִוִּיתָ פקדיך לשמר מאד (שם קיט ד). צִוִּיתָ צדק עדתיך ואמונה מאד (שם שם קלח). כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צִוִּיתָה לא יבאו בקהל לך (איכה א י). וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צִוָּה לו המלך (אסתר ג ב). — ובמשמ' שלילית, צוה שלא לעשות כך או כך: רק אל ארץ בני עמון לא קרבת כל יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר צִוָּה יי' אלהינו (דבר' ב לז).  — ולא צִוָּה, במשמ' צִוָּה שלא יעשה הדבר: וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צִוִּיתִי (שם יז ג). ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צִוִּיתִי ולא עלתה על לבי (ירמ' ז לא). — צִוָּה יי' אלהים ביד משה (במד' יה כג). אלה המצות והמשפטים אשר צִוָּה יי' ביד משה אל בני ישראל (שם לו יג). — ובלי אל פלוני: ויעש אהרן ובניו את הדברים אשר צִוָּה יי' ביד משה (ויקר' ח לו). וימצאו כתוב בתורה אשר צִוָּה יי' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות (נחמ' ח יד). — ג) ביחוד צִוָּה אל ביתו או לביתו, נתן את פקדתיו האחרונות לפני מותו, מסר צָוָּאָה אחרונה ליורשיו6: ויקם (אחיתפל) וילך אל ביתו אל עירו וַיְצַו אל ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו (ש"ב יז כג). בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר יי' צַו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מ"ב כ א). — צִוָּה את בניו, במשמ' זו: כי ידעתיו למען אשר יְצַוֶּה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט (בראש' יח יט). וַיְצַו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבתי (שם מט כט). ויכל יעקב לְצַוֹּת את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו (שם שם לג). — וְצִוָּה לפני מותו, במשמ' זו: אביך צִוָּה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף וכו' (שם נ יו-יז). — ד) צִוָּה את פלוני להיות פחה, צִוָּה את פלוני לנגיד, צִוָּה אותו נגיד וכדו', מנה אותו למשרת פחה, נגיד וכדו'. einsetzen; installer; to instal: והעמדת אותו (את יהושע) לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וְצִוִּיתָ אתו לעיניהם (במד' כז יט). בקש יי' לו איש כלבבו וַיְצַוֵּהוּ יי' לנגיד על עמו (ש"א יג יד). והיה כי יעשה יי' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך וְצִוְּךָ לנגיד על ישראל (שם כה ל). לפני יי' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לְצַוֹּת אתי נגיד על עם יי' על ישראל (ש"ב ו כא). ולמן היום אשר צִוִּיתִי שפטים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך שם ז יא). ובא וישב על כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צִוִּיתִי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה (מ"א א לה. גם מיום אשר צִוָּה אותי להיות פחם בארץ יהודה וכו' אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי (נחמ' ה יד). וַאֲצַוֶּה את חנני אחי ואת חנניה שר הבירה על ירושלם (שם ז ב). אך יתן לך יי' שכל ובינה וײיצַוְּךָ על ישראל (דהי"א כב יב). — ה) צִוָּה את פלוני או צִוָּה דבר, צוה אותו לבוא או להיות במקום זה או זה, שלח אותו: וְצִוִּיתִי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים (ויקר' כה כא). ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אֲצַוֶּה את הנחש ונשכם ואם ילכו בשבי לפני איביהם משם אֲצַוֶּה את החרב והרגתם (עמו' ט ג-ד). קומה יי' באפך הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צִוִּיתָ תהל' ז ז). יומם יְצַוֶּה יי' חסדו ובלילה שירה7 עמי תפלה לאל חיי שם מב ט). זכר לעולם בריתי דבר צִוָּה לאלף דור (שם קה ח). פדות שלח לעמו צִוָּה לעולם בריתו (שם קיא ט). כי שם צִוָּה יי' את הברכה חיים עד העולם (שם קלג ג).  — ו) וְצִוָּה דבר, גזר שיהיה הדבר, קבע וגרם שיולד ויהיה דבר: ויי' צִוָּה להפר את עצת אחיתפל הטובה (ש"ב יז יד). ידו נטה על הים הרגיז ממלכות יי' צִוָּה אל כנען לשמד  מעזניה (ישע' כג יא). אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צִוָּה ורוחו הוא קבצן (שם לד יו). אני ידי נטו שמים וכל צבאם צִוֵּיתי (שם מה יב). הראשונות מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם פתאם עשיתי ותבאנה וכו' ואגיד לך מאז וכו' פן תאמר עצבם עשם ופסלי ונסכי צִוָּם (שם מח ה). הנני מְצַוֶּה נאם יי' והשבתים אל העיר הזאת ונלחמו אליה ולכדוה ושרפה באש (ירמ' לד כב). איך תשקטי ויי' צִוָּה לה (לחרב) אל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה (שם מז ז). כי הנה יי' מְצַוֶּה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים (עמו' ו יא). כי הנה אנכי מְצַוֶּה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל (שם ט ט). וְצִוָּה עליך יי' לא יזרע משמך עוד ( נחו' א יד). כי הוא אמר ויהי והוא צִוָּה ויעמד (תהל' לג ט). אתה הוא מלכי אלהים צַוֵּה ישועות יעקב (שם מד ה). צִוָּה אלהיך עזך עוזה אלהים זו פעלת לנו (שם סח כט). יהללו את שם יי' כי הוא צִוָּה ונבראו (שם קמח ה). צִוָּה יי' ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה איכ' א יז). עשה יי' אשר זמם בצע אמרתו  אשר צִוָּה מימי קדם הרס ולא חמל (שם ב יז). מי זה אמר ותהי יי' לא צִוָּה (שם ג לז). — ובתו"מ: כדי השליח לשולחיו, כדי המצוה למי שנצטוה (ספרא ויס, סוף צו). אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה שמואל, ברכ' יא:). אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שבת כג.). והיכן צונו, רב אויא אמר מלא תסור, רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שם שם). מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה (מנח' מד.). רבי צוה עלי ויעשוני גיורת (שם שם). אמר הקב"ה נחש זה רשע בעל תשובות ואם אומר אני לו עכשיו הוא אומר לי אתה צוית אותם ואני צויתי אותם מפני מה הניחו צוויך והלכו להם אחר צווי מד"ר בראש' כ). אם אתה מצוני על אשתי צוה את אשתי עלי שתהא זהירה בכבודי (שם במד' כא). — *וְצִוָּה על דבר8 על עשית דבר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין וכו' וצונו על נטילת ידים (ברכ' ס:). אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות וכו' (בשם ר' יהודה, כתוב' ז:). אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית (מד"ר במד' טו). למלך שהיה לו אפיקריסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו נערה קפלה תן דעתך עליה, א"ל עבדו אדוני המלך מכל אפיקריסין שיש לך אין אתה מצוני אלא על זה (בשם ר"ש בר נחמני, פסיק' ר"כ, שקלים, בובר, טו:). — *צִוָּה במשמ' צִוָּה לביתו, נתן פקודותיו האחרונות לפני מותו: שבוי זה שיצא שלא לדעת שאילו יצא לדעת היה מצויהו, נטוש זה שיצא לדעת, תדע לך שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו, הרי לדעת יצא ולא ציוהו (שמואל, ירוש' יבמ' טו ג). א"כ היה מצוה מחמת מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר (ב"ב קנא:). — ובסהמ"א: ראובן צוה מחמת מיתה שינתנו כל נכסיו לעניים ולא פטר את היורשין בכלום (תשו' הגא' הרכבי רס, 133). כשצרין על עיר לתפשה אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה וכו' שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ד' את משה, מפי השמועה למדנו שבכך צוהו (רמב"ם, מלכים ו ז). ויקרבו ימי הזקן למות וקרא לבנו הבחור וצוה לו קודם מותו (מעשיות, מעשה טו, ביהמ"ד ילינק ו, 146). — °ובמשמ' נתן לאדם עצות טובות: ורצה אחד מתלמידיו לנסוע ואמר צוה אותי אדני החכם (מוסרי הפילוסופ' ב א' 20).  — צִוָּה את פלוני לאחר, מסרו בידו לשמרו: משל למלך שהיה לו עבד שלם תמים וכו' אמר מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו, אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו וכו' (רמב"ן, בראש' כד א). — וצִוָּה מעשות דבר, אסר את הדבר, ואמר הפיטן: ציוני מאכול על הדם ומעשר באבל וטומאה (רסע"ג, אזהרות, קובץ מע"י באו' ב, 53). — פֻע', צֻוָּה, צֻוֵּיתִי, צֻוֵּיתָה, יְצֻוֶּה, — צֻוָּה לעשות, וכיוצא בזה שפלוני צוָּהוּ: ואתה צֻוֵּיתָה זאת עשו בראש' מה יט). במקור נדפס 'עה יט'. ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יְצֻוֶּה (שמות לד לד). כי כן צֻוֵּיתִי (ויקר' ח לה). ויפקד אותם וכו' כאשר צֻוָּה (במד' ג יו). ואעש כן כאשר צֻוֵּיתִי (יחזק' יב ז). — צֻוָּה בפלוני, שפלוני צִוָּהוּ: ואדני צֻוָּה ביי' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנתיו (במד' לו ב). — בינ' *מְצֻוֶּה, מצווה: האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה (יבמ' ו ו). ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגויים מצווין על קידוש השם (ר' אימי, ירוש' שביע' ד ב). ואין אשה מצווה על המצוות (שם סוכ' א א). שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך הן מצווין לפדות את העבדים (רשב"ג, שם גיט' ד ד). מצווין ישראל לפרנס עבדים קיטעין יותר מן השלימין (ר' אחא, שם ב"ק ח ה). די מחסורו, אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו במקור נדפס 'לאשרו' (ת"ר, כתוב' סז:). גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה (ב"ק לח.). ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו, אדם שאתה מצווה להחיותו אינו דין שאתה מצווה על חסימתו (ב"מ פח:). — ובסהמ"א: קטן שבא לכבות וכו' אבל מדעת עצמו אין בית דין מצווין להפרישו (רמב"ם, שבת יב ז)

—  הִתפ', *הִצְטַוָּה, — כמו פֻע': כדי השליח לשולחיו, כדי המצוה למי שנצטוה (ספרא ויס, סוף צו). אילו המצות שנצטוינו מפי משה וכך אמר לנו משה וכו' (ירוש' מגי' א ז). שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ (ר"ש בן יוחי, קידוש' לח.). כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ (ר"א בר"ש, שם לח:). דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בוראן (מד"ר במד' יח). מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות נצטויתי לתבוע עלבונה מידך וכו' (שם שם כ). ובניך נצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו (תנחו' בובר, שמיני יג). — ובסהמ"א: בני נח נצטוו מלהקריב מחוסרי אברים וכו' אבל על מום אחר לא נצטוו (רש"י, תמורה ז.). אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטוית (רמב"ם, ת"ת א יג). — ואמר הפיטן: אז מסיני נצטוו עליה (תכנת שבת, מוסף שבת). ומשה עלה והושם כחותם ונצטוה לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמעון בר יצחק, ובירח השלישי, קרוב' ב  שבוע'). — *נִצְטַוָּה הדבר, צוו את הדבר על פלוני: דברים שאלו לא נכתבו ראוין הם להצטוות (רש"י, בראש' כו ה). נמצא העשה (של והשיב את הגזלה) נצטווה לאחר גזילה (הוא', חול' קמא., ד"ה והשיב).   

— קל, °צָו, כמו פִע', ואמר הפיטן: צו עונש מיתה לבאי עזרה להרחיץ ידים ורגלים בבואם (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודה, קובץ מע"י גאו' ב, ד). יה אשכל הכפר צו אל משול עֹפר זכרון משלי אפר כתב זאת זכרון בספר (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' זכור). מרים ראשי וכבודי, לקח טוב הזבידי, מלאכיו צו לדדי (משולם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). צרחה לו (יהודית להולופרנס) אינני טהורה, צו להעביר קול וגזרה, צֹרו מהגיע בעלמה המטהרה (יוסף בר שלמה, אודך, יוצ' שבת א חנכה).         



1 [הלשון קשה, ועל כן תרגמו השבעים: κατισχύσει σε ὁ θεός, כלו': אז יחזקך אלהים ותוכל עמֹד; והוולג': implebis imperium Dei, אז תמלא את מצות האלהים; ובמכיל' נאמר: צא והמלך בגבורה וצוך אלהים ויכלת עמוד וכו'; וראב"ע: ויתן לך השם רשות לעשותו. ואולי צ"ל יִצָּרְךָ או יִרְצְךָ אלהים.]

2 [קשה לישב את הלשון והענין, ואין הדבר דומה לפסוקים כגון: והוא יכוננה עליון (תהל' פז ה), הואיל והעקר, תכן הצווי, לא נאמר, וגם אָחִי, ללא שם האח, קשה הוא. והשבעים (עי' בפרושים) תרגמו כאלו כתוב היה: והַא צִוּוּ לי אָחָי, וגם זה אינו מסתבר. ואמנם בהמשך אל: כי זבח משפחה לנו בעיר, אפשר לחשב כי הוא רומז לזבח זה, וכי צוה כאן ש"ע שלא הֻכר, כלו' הוא הוכח לי צוה אחי, וכן בהמשך: ואראה את אחי — ושים לב לכך כי השרש וצי  ومى בערב' המקביל אל צוה העברי בהוראתו הרגילה, פרושו גם: אִחֵד יחד. אפשרות אחרת היא לראות במלה אחי זו פעל בצווי, במשמ' רוץ, מהר, כמו אוֹהִי בארמ' שבתרגומים, וצ"ע.]

3 [עי' פְּגַע, הִפע', הערה.]

4 [עי' הערת המחבר לערך ג. מָעוֹן, וכנראה הנכון אף כאן אשר צָרוֹתָ מעון במשמ' אשר היית צר עין, כמו בפס' לב :והבטת צַר מָעוֹן באותה משמ'.]

5 [במקום המלים לבוא תמיד צוית כתוב במק"א (תהל' לא ג): לבית מצודות, וכך נכון. הנסחה השניה נולדה מתוך לביתמצדות, בהפוך האותיות צד — דצ, בקריאת ו במקום י: לביתמדצות, ובמלוי אמות קריאה.]

6 [עי' בהערה לשרש ולערך צַוָּאָה.]

7 [גם שירה זה לשון חסד ורחמים הוא, וכן בא באוגרית' שירה בהקבלה אל חלמ במשמ' חסד: בחלמי — בשׂרתי, וכדו'; והשוה טורטשינר, לשוננו יב 10.] 

8 [השוה במקרא רק: ולא צויתים וכו' על דברי עולה וזבח (ירמ' ז כב)..]

חיפוש במילון: