פ"ע, צָפוּ, — צָפוּ המים על ראש פלוני, עלו ועברו מעל להראש überschwemmen; inoder; to flood: צָפוּ  מים על ראשי אמרתי נגזרתי (איכ' ג נד).— ובתו"מ: ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא (נזיר ט ב). נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין (סוט' ט ב). אף הוא (הלל) ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון (אב' ב ו). ומה בין מחבת למרחשת וכו' מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים (נ"א רכים) ומחבת צפה ומעשיה קשים1 (ר' חנניה בן גמליאל, מנח' ה ח; וכעין זה ספרא ויס, ויקרא פרק יב). שתי שקתות שבאבן אחת וכו' שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקידש את אחת מהן, המים שבשניה מקודשין (פרה ה ח). היה קדוש צף על פני המים רבי מאיר ורבי שמעון אומרים נוטל ומקדש (שם ו ב). אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה ספק טומאה צפה על פני המים וכו' (טהר' ד ז). הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים אם היו המים צפים על גביו כל שהן ישבר (מקוא' ב ח). המקפה והחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן (טבו"י ב ד). שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן (שם שם ה). הלך משה ועמד על נילוס נהר ואמ' יוסף יוסף הגיע השעה שהקב"ה גואל את ישראל ממצר' וכו' מיד צף ארונו של יוסף וכו' (תוספת' סוטה ד ז). ישראל העושה עם הגוי בגת זה מעלה את הלחם לגבי התפוח וכו' אף על פי שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכן מנסכין כן (שם ע"ז ז ג). השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת, לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקו טהור, מפני שספק טומאה צפה (שם טהר' יא יד). עריבה שירד דלף לתוכה הנתזין והצפין בכי יותן (שם מכשירין ב ו). שני הרוגים זה על גבי זה וכו' אין עורפין וכו' התחתון משום טמון והעליון משום צף (ירוש' פאה ו ג).מעשה שא"ר יוסי לבנו בציפורין עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש (שם שם ז ד). ג' אירסין הן, ארס שוקע ואירס צף ואירס עומד כסבכה מלמעלה (שם תרומ' מ ה). אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים בתר אגוז אזלינן וכו' (רבא, שבת ה:). מאי מי מלח עזין, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שהביצה צפה בהן (שם קח:). שארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו (ר' נחמיה, ב"ק קטו:). וטעונה (הגמל) שתי נודות אחד של יין ואחד של שמן, של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף (סנה' קד:). ביום רביעי חנו ישראל על שפת הים מנגב לים והיו המצרים צפים כנאדות על פני המים (ר' סימון, פדר"א מב). — *וצפה האניה בים: כאניה שהיא צפה בלב ים כך הארץ מרוקעת על המים (שם ה). — * ובדברים יבשים: סלע שצף על גבי הארץ ואיגור יוצא ממנו אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור (תוספת' שביע' ג ג). נמצאו (המחט והטבעת) למעלה משפתה של חבית כנגד תוכה של חבית, בין שהטיט צף תחתיהן ובין שאין הטיט צף תחתיהן אם היו טמאין לא טמאו את החבית וכו' (שם כלים ב"ק ז א) .סנדל של עריסה שפחות ממעזיבה שיעורו בפותח טפח וכו' היה טיט צף תחתיו כל שהוא וכו' (שם אהיל' יג ד). כי תקצור קצירך וכו' פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו (ר' אבהו בשם רבי אלעזר, סוטה מה.). דק משוקע הרי זה מום, צף אינו מום (בכורות לח:). ונופת צופים, כסלת שצפה על גבי נפה (מד"ר במד' יג). — *ובמשמ' הֻגְבַּהּ: ששה נסים נעשו באותו היום ואלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן והומק סודו וכו' (ת"ר, סנה' צב:). — *ובמשמ' עָף: על חלליהם, שהיה (בלעם) צף כנגד כל חלליהם והיה פינחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד (ירוש' סנה' י ב). — וצפה העליה בדבש או בשמן: מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי עלה והבא לנו גרוגרות2 מן העלייה הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש3 (ספרי דבר' שטז). — ובסהמ"א: הקש שעל המטה וכו' ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהי' צף ורך לשכב (רש"י, שבת קמא.). מפני שתנועת הלהב תנועה לבקש לקרוע האויר ולעלות למעלה קרא אותו הגוף הצף על שאר הגופים (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ג, 84). ואם יש מכשולים בנהר שעל ידי כן דבר הצף בו עומד שם וכו' לא הוי יאוש (שו"ע חו"מ רנט ז). — °בהשאלה, צף, לא רק במים, כי אם כל עליה למעלה: היה מקצץ תורמוסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם (רש"י, שבת לד.). — ואמר המשורר: אך עת אשר אזכר עונותי במקור נדפס 'עומתי' אמר לים דמעי בפני צוף (ר"י חריזי, הענק רכו, פרג). 

— הִפע', הֵצִיף, —  הֵצִיף את המים על פלוני, עשה שֶׁיָּצוּפוּ: ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הֵצִיף את מי ים סוף על פניהם (דבר' יא ד). — *ובהשאלה, הציף מוסר, חכמה וכיוצא בזה, הרבה מאד, ואמר בן סירא: מה חכמת בנעריך ותצף כיאר מוסר (ב"ס, גני' מז יד). — *ובמשמ' פ"ע, הֵצִיפָה בִרְכָתוֹ, רבתה ופשטה בארץ, ואמר בן סירא: ברכתו כיאר הציפה וכנהר תבל ריותה (שם לט כב). —  ובתו"מ: של בית ר' גמליאל היו ממלאין דלי עדשים ומציף מים ושולה והצרורות יורדות למטן והאוכלין למעלה (ר' אלעזר בר' צדוק, תוספת' יו"ט א כב, וכעין זה ביצה יד:).  שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו ואומר אעלה ואציף את העולם (ספרי דבר' שו). חטאו אנשי דור המבול הציפם בזיקים על פני המים (שם שם שי). שורין את העקרים במים ומציף עליו שמן וקולט את הריח וקפהו (רבי יוסיף הורי' יא:). ב' פעמים כתיב הקורא למי הים כנגד פעמים שעלה הים והציף את העולם (מד"ר בראש' כג). אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהן הים והציף ל' משפחות מהן (שם שם לט). למערה שהיא נתונה על שפת הים ועלה הים והציף המערה וכו' (פסיק' ר"כ א, בובר, מא). — ובסהמ"א: שאין שורין את הכרשינין דהיינו שמציף עליהם מים בכלי כדי להסיר הפסולת (הלבוש או"ח, שבת שיט ח). — *והציף דבר בנוזל, עשה שהדבר יָצוּף  על פני הנוזל: לא היו מדליקין האגוז אלא סומך עליה הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן (רש"י, שבת כא., ד"ה לא להקפות). ועוד כי היין מציף המאכל על פי האיסטומכא ולא יניחנו לירד לעמקה שהוא המקום החם (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, ס). וילך עוד (ישו) ויקח שני אבני ריחים ויצף אותם על פני המים (תולדות ישו). — *והציף את המגופה על פי החבית, השאיר אותה צפה על פיה מבלי להדק אותה: חביות של יין ושל שמן וכו' הרי אלו שלו וכו' אמר רב הושעיא במציף (ב"מ כג:). — *ובמשמ' הגביה4 מיד התירן הקב"ה והציף את הכבשן והעלה אותן (תנחומא בובר, נח טו). —  אמר הפיטן: יהרו עולם להציפה וגבולם חול השים (שלמה הבבלי, אמץ דר, יוצ' שבת ג אחה"פ). — ואמר המשורר: והוציא כל רכושה אשר הציף צלוליה ודלה פניני מעמקיה (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 3).5

— הַָפעל, °הוּצַף, ואמר הפיטן: מי ים סוף הוצפו, נבכיהם לראשם צפו, סלית צרים ונשטפו (ר' שמעון בר יצחק, אויבים נחלקו, יוצ' ז פסח).