א. צוּף

1, ש"ז, מר צוּפִים, — חלּוֹת הדבש, Honigwabe; rayon de miel; honeycomb: הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צוּפִים (תהל' יט יא). — צוף דבש: צוּף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם (משלי יו כד). ובתו"מ: משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים2 (סוטה ט יב). — ובסהמ"א: ותעשה הדבורה מהצוף המוכן לעשות בו דבש אשישים אמנם לא מלא דבר תעשה אשישים כי אם מן הצוף (אמו"ר לראב"ד ו, כוחות הנפש, 29). הדבורים בפיהם צוף אבל עקצו בצדו (י"ע פרנשיס, צבי מודח, 113). — ואמר המשורר: ואם לא נפרשו מצוף אמריו הלא יפריש כצפעני פרישה (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 3). תניד שפתיה אז להשיבני, כאלו מריקה צוף מהם ומטיפה (הוא, מי זאת, שעה"ש 38). ענו שירים בשר קובץ חסדים בצוף מליו לכל שואל ותת הון (רמב"ע, תרשיש א,9). אשר טעמו כטעם צוף וזכרו מור ועינו נרד (שם ב, 34). אין לי השקט במכוני כי אנוד כאשר ינוד קנה, לולא משה מניס עצבי בשפת נפת ובצוף מענה (יוסף בן סהל, איכה יועם, שעה"ש 86). קחה מלים בכור דעת צרופים, ולרעבים מתוקים הם כצופים (רמב"ע, ספר צחות, בסופו). מנת חלקי וצור חזקי וצוף מתקי וכל חשקי בך דבקי (הוא, אני תמה, איגר 83). מה יפית ומה נעמת בת חיקי בפניך חיים וצוף בשינייך (איומתי, איגר 138). שפתה צוף ולחיה מן ירקה כטל אורות ופניה כגנה (ר"י חריזי, תחכ' כ, 201). אמרתי אעלה על תמר ובצוף מעדניו אתימר (שם מט, 383). אהבת אלהים מה מאד ערבה לי מדבש ונופת צוף, אך עת אשר אזכר עונותי אמר לים דמעי בפני צוף (הוא, הענק, אות צ, בס' היובל להרכבי). ומי יינק שדי חכמה לבד את וימוץ בלתך צופה ויערה (עמנואל, מחב' ח, 61).



1 לא נתברר מקורו. [יש מחברים ש"ע זה עם ב. צוף, במשמ' הדבש הצף למעלה (ועי' שמוש הפעל ב.צוף בתו"מ). ונראה יותר לחבר מלה זו, המשמשת תאר של שבח לדבש או לנפת (שגם פרושה דבש, והיא מלה נהוגה באשו', והאוגרית' בצורה נבת במשמ' דבש) עם צפו בערב' صفو במשמ' זך, טהור, וגם מיטב, משבח, ולפי זה יהיה פרושו של צוף דבש, נפת צופים: דבש זך, מיטב דבש.]

2 [עי' בערך נֹפֶת, מה שנדרש על זה בגמרה (סוטה מח:), והשוה לזה גם את דברי רבי יוסי: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן (מד"ר שה"ש, נפת).]

חיפוש במילון: