ש"ז, מ"ר חֲבִתִּים, — כמו *חֲבִית: ומתתיה מן הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה הַחֲבִתִּים (דהי"א ט לא). והסלת והחביתין והיין שלשה עשר כהנים זוכים בו (יומ' ב ג). סלת קודמת לחביתין אעפ"י שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן ציבור חביתין קודמין לבזיכין (ירוש' שם ב לט ג). חביתי כהן גדול לא היו באות חציים אלא מביא עשרון שלם וחוצהו (מנח' ד ה). חביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת (גמ' שם נ:). — ואמר הפיטן: רצה עבודתם במקדש שביתם, כבית עולמים לעושי חֲבִיתָם (סליח' ער"ה, תפלה). — ואמר המשורר במליצתו לחג החנֻכה: ונרות אהיה מדליק שמונה ושיקויי בנופת צופים מתוקים, והיפות זרועותן חשופות ועיניהן ירוצון כברקים, ואחת עורכה שלחן ואחת תשדד אחריה העמקים, ואחרת תלבב הלביבות ואחרת תבשל הרקיקים, וצפיחית ומעשה הַחֲבִתִּים ומרחשת מזוינו מפיקים (עמנ', מחב' ט).