ג. צוּף
* 1, ש"ז, מ"ר צוּפים, — צוּפֵי צמר, כמו ציפי צמר: הגוזל עצים ועשאן כלים כו' הכא את מר ליבן כשינוי והכא את מר אין ליבון כשינוי, הן דתימר ליבון כשינוי בשעשאו צופים והן דתימר אין ליבון כשינוי כשהניחו כמות שהוא, מצינו ליבון בלא צופים, שמא יש צופים בלא ליבון וכו' (ירוש' ב"ק ט א).
1 [השוה צופ صوف, צמר בערב'.]