1, פ"י, יָצוּק, — כמו יָצַק: ברחץ הליכי בחמה וצור יָצוּק2 עמדי פלגי שמן (איוב כט ו). — ובסהמ"א3: הכל כשירין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן, אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו או יטה החבית על ידיו ויטול או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה (רמב"ם, ברכות ו יג). — ואמר הפיטן: צג בקרב הבדים ולא היפסיע, צק ושם מחתה ועישן דקה (קטע עבודת יוה"כ,  .Elbog., Stud עמ' 163).