ש"ז, — כמו צוּקָה, מְצוּקָה: תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ וּבְצוֹק1 העתים (דני' ט כה). — ובסהמ"א: ועל זה אמר עוד ואפלה מנדה כלומר אפלה מתפשטת וכוללת כלומר צוק העת והעני (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, עוף). כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל זכור בו צוק העניות בצרות שעברו עלך ויהי דיה לך בשלוה (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, 20). האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממעוט רחיצת ראשם וגופם והעדר ההנאות וצוק הפרנסה ימאסו המדינות ולא יהנו בהנאתם (ר"ש א"ת, מו"נ א לא). כמה סופרים יקרים וכו' מחמת צוק העתים וכובד הזמן משכירין עצמן רק עבור היציאה (מרדכי, ב"ב סי' תסח). המטלטלים את עצמם ומענים בדרך כחם ומוציאים הוצאות מרובות בצוק העתים (לתולדות ועד ד' הארצות, MGWJ 1867, עמ' 346). — ואמר הפיטן: פקח קוח קרא אסיריך חפוץ צוק העתים חשבונם קפוץ (שלמה הבבלי, אם עונינו, סליח' יום ב'). — ואמר המשורר: לגן אשר נשא פרי חסד אמור מראש תבואותיו להבריאנו אוצר ומעין הם שתי ידיו לעת צוק רעבוננו ולצמאנו (רמב"ע, לכל איש, דוקס, 96). ונגלה כי בלב ולב הלכתם ונעתרות נשיקות שנשקתם ואיך נתרע אמרתכם לאשר אל עזבו אך לצוק יומו שחקתם (הוא, הללמוד מזמן, שם, 105). ובעד עמו עם צוק ימים בחנית ישע יום יום ילחם (הוא, תרשיש א,12). מראה אהב יום המרחב וביום צוק לא ישעה שוע (שם ו, 58). הה לבב עזב בצוק פרוד ינתקו חוטיו (ראב"ע, מנדוד אמון, כהנא א, 53). ראה ראיתי את עני הרש אשר השקט לא יוכל ובים נגדש יצעק מצוק העתים ולילה ויום לא יחרש (רש"ט פלקירא, המבקש, טז). והוחיל רחמי בוראך בצוקך ועת מגור וצר קוה לקונך (הוא, צרי היגון, 4). — °ומ"ר, ואמר המשורר: אשר תלעג בילדי יום וצוקיו תשחק בם ביום מהם פחדתם (רמב"ע, הללמוד מזמן, דוקס, 105). ברחמיו יהי פנה לעבדו ואל יבזה ענותו בגרותו וצוקיו וקורותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא, 203).
1 כך בנסח המסורה, אך נראה כי יש כאן איזה שבוש. [והשבעים תרגמו: וּבקֵץ העתים.
מראשוני המדקדקים היה שחשבו את הבית במלה ובצוק כאות מהשרש. כך מנחם במחברתו (ערך בצק), והשיג עליו דונש (תשוב' דונש, 92) ופרש בצרת ימים.]