ש"נ, — כמו צָרָה1, מעמד של דחק ולחץ, Bedrängnis; detrasse; distress: ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוּקָה2 ואפלה מנדח ישע' ח כב. בארץ צרה וְצוּקָה לביא וליש מהם וכו' שם ל ו. בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליהם צרה וְצוּקָה משלי א כז. — ואמר בן סירא: מרע אוהב מביט אל שלחן ובעת צוקה מנגד יעמד ב"ס גני' לז ד. — ובתפלה: כי אתה ה' העונה בעת צרה פודה ומציל בעת צרה וצוקה עננו, תפלת תענית צבור. — ואמר הפיטן: צוקת אימתה ופחד תפל עליהם אתה הארת, יוצ' אחרון פסח. — ואמר המשורר: וצרתי לך תצר ולמאד יחידתי בצוקתך בצוקה יצחק אבן כלפון, נדיבותך, שעה"ש 27. ויש מראה לך טובה ביום טוב ויום צוקה יהי חבר לצוקה, אשר אם תשאלו רקיק לאכלה אזי יתן בפניך רקיקה ר"ש הנגיד, ידידותך, ברודי, 30.