קל לא נמצא1 ‏

— הִפע', הֵצִיקָה, הֲצִיקוֹתִי, הֳצִיקַתְהוּ, -קַתְנִי, יָצִיק, יָצִיקוּ, מֵצִיק, מְצִיקִים, — הֵצִיק לפלוני, עשה לו מְצוּקָה, נגשׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂ אותו: מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר לו כל במצור ובמצוק אשר יָצִיק לך איבך בכל שעריך (דבר' כח נה). ותפחד תמיד כל היום מפני חמת הַמֵּצֵיק כאשר כונן להשחית ואיה חמת הַמֵּצִיק (ישעי' נא יג). ואיש בשר רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יָצִיקוּ להם איביהם ומבקשי נפשם (ירמ' יט ט). — וְהֵצִיק לעיר, צר עליה, גרם מצוקה ליושביה: וַהֲצִיקוֹתִי לאריאל והיתה תאניה ואניה (ישע' כט ב). והיה כחלום חזון לילה המון כל היום הצבאים על אריאל וכל צביה ומצדתה וְהַמְּצִּיקִים לה (שם שם ז). —  וַהֲצִיקוֹתִי לאריאל והיתה תאניה ואניה ( ישע' כט  ב) . והיה כחלום חזון לילה המון כל היום הצבאים על אריאל וכל צביה ומצדתה וְהַמְּצִיקִים לה (שם שם ז). — וְהֱצִיקוֹ בדבר, במעשה, והכריחו בזה לעשות דבר מהדברים: ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק שנאתני ולא אהבתני החידה חדתה לבני עמי ול לא הגדתה וכו' ותבך עליו שבעת הימים אשר היה להם המשתה ויהי ביום השביעי ויגד לה כי הֱצִיקַתְהוּ ותגד החידה לבני עמה (שפט' יד יו-יז) . ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא הגדת לי במה כחך גדול ויהי כי הֵצִיקָה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות ויגד לה את כל לבו (שם יו יה-יז). —  הֱצִיקוֹ רוּחַ בִּטְנוֹ, גרם לו הרוח בבטנו מצוקה, ובהשאלה בענין הרוח הנפשי, הכריחו רוחו לדבר: כי מלתי מלים הֳצִיקַתְנִי רוח בטני וכו' אדברה וירוח לי (איוב לב יח-כ) . — ובתו"מ: מלמד שהראהו א"י מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים לה (ספרי דבר' שנז) .  עד צוער, אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים לאבד עמהם  (שם שם) . כל המציק לישראל אינו עיף (סנה' קד:) . — ובסהמ"א: ועיין בחכמת הפילוסופים וידע עניניהם ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו והציקוהו פשטי התורה (ר"ש א"ת, פתיח' הרמב"ם למו"נ). —  ואמר המשורר: אמר לאשר הציקוהו בזדונים וצדיה טמנו פח ללכדהו וארבו לו כמו חיה ר"ש הנגיד, הבמות, ברודי, 11. הציקתני תשוקתי לאל חי לשחר את מקום כסאות משיחי ר"י הלוי, הציקתני, דיואן ב, 172.