ש"נ, מ"ר צִיּוֹת, — יֹבש, חֹם השמש, Trockenheit; sécheresse; dryness: יששום מדבר וְצִיָּה ותגל ערבה (ישע' לה א). אשים לאגם מים וארץ צִיָּה למוצאי מים שם מא יח. ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (שם נג ב). המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ צִיָּה וצלמות (ירמ' ב ו). הנה אחרית גוים מדבר צִיָּה וערבה (שם נ יב היו עריה לשמה ארץ צִיָּה וערבה (שם נא מג). ועתה שתולה במדבר בארץ צִיָּה וצמא (יחזק' יט יג). ושמתיה כמדבר ושתה כארץ צִיָּה והמתיה בצמא (הוש' ב ה). והדחתיו אל ארץ צִיָּה ושממה (יוא' ב כ). וישם את נינוה לשממה צִיָּה במדבר (צפנ' ב יג). בארץ צִיָּה ועיף בלי מים (תהל' סג ב). ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בַּצִּיָּה (שם עח יז). פתח צור ויזובו מים הלכו בַּצִּיּוֹת נהר (שם קה מ). צִיָּה גם חום יגזלו מימי שלג (איוב כד יט). בחסר ובכפן גלמוד הערקים צִיָּה אמש שואה ומשאה (שם ל ג). — ובסהמ"א: אולי חמסי יצמיח פרי וישבית מרי מבית המרי, ובעת תלמי ציה בדמעתי ירויון, על חמס לשדי יבכיון (מנחם בן סרוק, אדני בן אדני, תשו' תלמידי מנחם, XXVII). — ואמר המשורר: תמהרנה להיות משחקות כל פיות, תרננה ציות, ומדבר ויערים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שם 3). אשר נפשם חיה, וגם היה היה כפלג בציה וגם מים קרים (הם, שם 4). ואוצרות ברד וקרח וציה ושלג גם חום ונוזלי שלג וקיטור וכפור וכו' הכל הכינות בעתו (רשב"ג, כתר מלכות, מי יגלה). ויסע ממקומו לרכוב אניות ולרדוף בציות ולהביא נפשו במעונות אריות (שם, יהי רצון). ופחד וחרד ודמעו במורד להשליך ספרד ולתור עברים, ולרכב אניות ולדרך בציות מענות אריות והררי נמרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שעה"ש 96). ואנשי לב מטו, והיום נמעטו, אבל שמנו לעטו, אשר ציה עורקים (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 23) באתי לנוא אמון וחניתי בינם כמו הדג בתוך ציות (ר"י חריזי, תחכ' נ, 453)1.