°, ציידי, ת"ז,— השיך לצַיָּד ולצַיִד, כלב צַיָּדִי, Jagdhund; chien de chasse; hound: יש כלב בייתי והוא שומר בעליו מיד צר ואויב ויש כלב הציידי הרגיל בחמס וגזל (טוביה כץ, מעשה טוביה, עולם הקטן ב, סח.). נודע לציידי חיות שהכלב הצידי כשהוא רודף אחרי החיה ירוץ על מיתר המשולש (ר"י סטנוב, משלי אסף ב יד ז, בבאור).